כנס סליחות בירושלים · ימים א׳–ג׳, 30.8–1.9 · מלון רמדה · לפרטים ולהרשמה ←
כנס סליחות בירושלים · ימים א׳–ג׳, 30.8–1.9 · מלון רמדה · לפרטים ולהרשמה ←
קוראים נכבדים,
עונת האביב עוד לפנינו, וכבר אנו מתחילים בהכנות לקראת הפסח הקרב ובא. וכמו כל שנה, ערב ליל הסדר שאנו עורכים עם משפחותינו מציף את הלב בשמחה ובהתרגשות. גם אני התכוננתי לחג הפסח, ולאחר הגיליון הקודם שהיה טעון בנושאים כאובים ורציניים ביותר – גיליון בנושא שואת יהודי לוב – אני שמחה להגיש לפניכם גיליון שבו אוסף מגוון יותר של מאמרים וכתבות על תקופות ומקומות שונים, אבל כולם, כמובן, עוסקים בקהילת יהודי לוב ובבניה.
לא פעם פונים אליי בשאלה: "כמה עוד אפשר לכתוב על הקהילה הלובית?" ואני עונה: "זו רק ההתחלה". הקהילה הלובית אומנם קטנה, יחסית, אבל ישנם היבטים רבים כל כך שאני סקרנית לשמוע ולחקור עליהם. ואין דבר שמשמח אותי יותר מאשר לשמוע משפט כמו "יש לי סיפור מיוחד בשבילך"… או אז כל חושיי מתחדדים, שכן במילים האלה ממש נולד מאמר, או סיפור אישי או תחקיר חדש. והתחושה שעדיין לא הכול סופר מתחזקת.
סיפורי קהילות היהודים בארצות ערב שימשו מקור לעניין ציבורי בארץ, ובעקבות כך חל שינוי בתפיסה של הקהילה שלנו, ויותר אנשים מכירים בחשיבות העליונה של כתיבה ותיעוד הסיפורים האישיים שלהם ושל משפחותיהם. עד אז הייתה המחשבה הרווחת ש"אין לי סיפור מיוחד כי כולם עברו אותו הדבר". היה קשה מאוד לסבים ולסבתות שלנו לחטט בעבר שלהם, ויש כאלה שגם היום רואים בכך משימה בלתי אפשרית.
אמת היא, שבני הקהילה עברו את אותם אירועים היסטוריים, אבל כל אחד חווה אותם באופן שונה ומיוחד משלו. לכל סיפור אישי יש את נקודת המבט הייחודית שלו, מבחינת הזמן, המקום והנסיבות השונות, והיא חשובה מאוד לגיבוש הסיפור השלם, וזה ממש בבחינת 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם'.
והדברים מוכחים כל פעם מחדש. כך קרה בעת כתיבת הכתבה "מרד הזיגדונים". פלי ארביב ודליה זיגדון היו עדים לאירוע דרמטי במיוחד שאירע בלוב ב-6 ביוני 1967, כשכל אחד מהם נמצא בצד הנגדי של הרחוב, ממש בית מול בית. האירועים התרחשו במקביל, אבל בשיחה נוצר חיבור שהבהיר פרטים חשובים שהיו בבחינת נעלמים עד אותה הפגישה, וביחד הם שירטטו תמונה שלמה של האירועים. פגישה זו לכשעצמה הייתה דרמטית והשפיעה רבות על כל המשתתפים בה.
עמליה אבינועם מספרת על כך שלא ידעה פרטים על עברה של אמה, ובמשך שנים לא הבינה את התחמקותה מסיפורי שואה, והיום היא מצטערת על כך שלא עודדה אותה לספר את סיפור חייה קודם לכן. היום היא מצטערת על שלא נאותה להקשיב לה, כי לו עשתה זאת, כל חייה היו מקבלים גוון שונה, והיא הייתה נחשבת לדור שני של ניצולי שואה.
אני מנצלת במה זו וקראת לכם מעומק לבי: אל תוותרו לזקנים שלכם, ואל תשאירו אותם בשתיקתם, עודדו אותם לספר את הסיפור שלהם, הוציאו את אלבומי התמונות הישנים, והם יעוררו בהם זיכרונות רדומים, אספו מסמכים ושמרו אותם באמצעים הדיגיטליים הטובים ביותר. אז השנה, בנוסף לסיפור יציאת מצרים, כפי שאנו מצווים לספר בליל פסח, בקשו מהמבוגרים במשפחה לספר לכם על "סיר הבשר" שהיה להם בלוב ועל "יציאת המצרים" הפרטית שלהם. וכל סיפור קבלו בבחינת "כל דיכפין" ונסו למצות ממנו את ה'אפיקומן' שבו, שכן זהו הסיפור שלהם והשורשים שלכם, ואין הזדמנות טובה יותר מאשר חג הפסח. נצלו את הזמן – זהו משאב יקר שאוזל, ושאין לנו דרך להשיב.
והנה טעימה קטנה מגיליון לבלוב הנוכחי, הגיליון הראשון לשנת 2018. בכתב עת זה אוסף סיפורים על אנשים יקרים כמו וולטר ארביב, איש קהילה יקר ששמו ידוע בעולם, ועמי חגי ז"ל, אדם שפעל במרץ ובחדווה למען הקהילה הלובית ללא הפסקה. עמי הוא מסוג האנשים שפעלו מתוך ניה (כוונת הלב הפשוטה) בתמימות ובצניעות המנוגדות כל כך לתקופה שבה כל מה שעושים מעלים מיד לסטורי, לפייסבוק או לאינסטגרם. הרצל דאבוש, ניצול ממשחתת אח"י אילת שהשנה מציינים יובל לטביעתה, מספר את סיפור הצלתו. לאה שוויצר חושפת תופעה שהתרחשה בעת מלחמת העולם השנייה על צעירים שברחו מבנגזי עם החיילים הבריטים והתגייסו לצבא הבריטי. בנוסף, תמצאו מאמרים על אודות מחלה הים תיכונים FMF שקהילת יוצאי לוב רגישה אליה.
בברכת בריאות איתנה וחג שמח,
מתי גילעד
