כנס סליחות בירושלים · ימים א׳–ג׳, 30.8–1.9 · מלון רמדה · לפרטים ולהרשמה ←
כנס סליחות בירושלים · ימים א׳–ג׳, 30.8–1.9 · מלון רמדה · לפרטים ולהרשמה ←
כיבוש לוב ע"י האיטלקים ב- 1911, התקבל ע"י רבים מיהודי לוב בהתלהבות ובשיתוף פעולה, במיוחד ע"י אלו, שהייתה להם אזרחות איטלקית או נמנו על אלו המשכילים, שרכשו השכלה איטלקית בשלהי התקופה העות'מאנית ומודרניסטים. הם האמינו, שהשלטון האיטלקי יכול להוציא את היהודים ממצבם הכלכלי והמוראלי הקשה ולהובילם לכוון המודרנה, והם אכן היו עמוד האש בהחדרת התרבות האיטלקית. גם העשירים והיזמים הגדולים ואף העשירים משכבת הביניים, העדיפו את השלטון האיטלקי, בראותם את היתרונות הכלכליים, שעשויים לנבוע מהכיבוש האיטלקי. ואכן, היהודים נהנו מפריחה כלכלית, שהביאו האיטלקים בהשקעותיהם הרבות בכלכלת לוב ובתשתיותיה, ביודעם להשתלב בכלכלת המדינה. הם תפשו עמדות מפתח במינהל, במסחר, בתעשייה ובבנקאות ושימשו מתווכים בין האוכלוסייה הערבית (שהייתה ברובה חקלאית) לבין מוקדי הכלכלה האיטלקיים התעשייתיים, שחלק מהיהודים נמנו עימהם. גם הסוחרים הזעירים וההמונים היהודים המסורתיים יותר, למרות חששם מפגיעה ביהדותם וסכנת ההשתלבות היכולה להוביל עד כדי התבוללות והיו אדישים בתחילה, בשל פגיעות ערבים ביהודים תוך כדי הכיבוש, תלו תקוות מסוימות בשלטון האיטלקי להשתחרר מהשלטון המוסלמי. אדישות, שנבעה בשל היותם טרודים בחיי היום-יום הקשים ולא יכלו לדמות את היתרונות היכולים לנבוע מהכיבוש האיטלקי, שלא הייתה לו משמעות או משמעות מוגבלת בעיניהם. זאת, למרות השינוי במעמדם המשפטי והמדיני, עם ביטול הימנותם על ה"ד'ימה" – בני חסות תמורת ה"ג'זיה" – מס גולגולת, עפ"י חוקי עומאר המוסלמיים.
עמדה זו של יהודי לוב, של שיתוף פעולה, שהיה במקרים רבים אקטיבי בסיוע לחילות הכיבוש ואף בניסיונות לשכנע מנהיגים ערבים להימנע מהתנגדותם לכיבוש האיטלקי, היכול להביא תנופת פיתוח ללוב, תוגמלה ע"י האיטלקים בהעדפה והענקת זכויות יתר ליהודים. אולם עם הזמן, נמנעו האיטלקים מהעדפה זו, שמא תחריף את יחסיהם עם הערבים, שמרדו בשלטונם (בטריפוליטניה עד 1924, ובקירנייקה עד 1931).
ב- 1916 וב- 1919 פרסמו האיטלקים חוקי יסוד ותקנונים, שהעניקו ליהודים אזרחות לובית-איטלקית (שהייתה אזרחות מוגבלת), קבעו את מבנה פעילות הקהילות, תחומי האוטונומיה היהודית ומי יכול לבחור ולהיבחר לועדי הקהילות. תקנונים, שהגבילו את סמכויות בית-הדין הרבני, ואף כפו רב איטלקי ב- 1920 את הרב הרטום קסוטו (עד 1923) ולאחר מכן את הרב קסטלבולונייסי (1931) והרב לאטס (193). מינוי רב איטלקי, שנתמך ע"י הגורמים המודרניים והחוגים הציוניים, בהאמינם ביכולתו ללכד את השורות ולהוביל להתחדשות ולמודרניזציה תרבותית יהודית כאחת, ומבחינת הציונים גם ציונית. לעומתם, התנגדו למינוי זה, המוני העם, שחששו מהשלכותיו על קיום מסורתיהם, החוגים הרבניים, שראו בו פגיעה במעמדם וכאקט של כפיה, וכן מנהיגי הקהילה, שחששו מפגיעה בכבודם של הרבנים המקומיים.
השלטון האיטלקי, לצד התנופה הכלכלית הביא גם תנופה גדולה בחינוך, עם פתיחת בתי-ספר ממלכתיים בכל רחבי לוב, רבים מתלמידיהם היו בני ובנות יהודי לוב. חינוך, שהרחיב את השכלתם של יהודי לוב, האיץ את השתלבותם במינהל ובכלכלה הלובית, ופתח בפניהם את המודרנה גם בחיים החברתיים – יותר ויותר יהודים (במיוחד הצעירים יותר) סיגלו להם אורחות חיים אירופאיים, בשפה, בלבוש ובבילוי בשעות הפנאי. עם עליית הפשיסטים לשלטון, אף שההמונים התייחסו לפשיזם בזרות, היו כאלה אשר התייחסו אליו באהדה ותמכו ביזמות המשטר, ואף כאלה שהצטרפו לשורות המפלגה הפשיסטית, ובמיוחד לתנועות הנוער שלה "באלילה" (מגיל 8 עד 14) ו"אוואנגרדיסטי" (מגיל 14 עד 18). יהודים רבים גם שיפרו את מגוריהם, ובטריפולי רבים יצאו מה"חארה" היהודית הצפופה והנחשלת לבתים מרווחים ברבעים מודרניים, שבהם הסתעפו רחובות ראשיים ושדרות רחבות עם בתים מפוארים. כמו כן, האיטלקים הקימו בתי-ספר, בנקים, מלונות גדולים, בתי-קולנוע, תיאטראות, ספריות ציבוריות, מסעדות ובתי-קפה, בתי-מרחץ, מועדונים, מגרשי ספורט, משרדים ממלכתיים ומוסדות ציבור רבים. סללו טיילת ארוכה לאורך שפת הים, נטעו שדרות עצים, דקלים, דשאים וכן גנים ציבוריים, בנו כיכרות, מזרקות ואנדרטאות ושיפצו בנינים ומונומנטים בעלי ערך היסטורי. העיר הפכה לעיר אירופאית מודרנית יפיפייה, ששילבה מוטיבים אוריינטליים (קשתות וקימורים) עם בניה איטלקית מפוארת.
למרות כל אלה, והנטייה למודרנה, היהודים בלוב, אפילו המודרניסטים ביותר, המשיכו לשמור את דתם ומסורתם הדתית באדיקות ולא נטו להתבוללות, כפי שקרה בארצות אחרות באירופה ובצפון אפריקה.
יהודי לוב היו מחוץ לחיים המדיניים הכלליים של לוב, והתרכזו בחיים הפוליטיים הפנים קהילתיים, שהיו תוססים ולא פעם עד כדי הגזמה מופרזת, בשל מאבק על הנהגת הקהילה בטריפולי ודרך ניהולה. מאבק חריף, שהיה בין חלפלה נחום, שרצה לנהל את הקהילה על מי מנוחות, בלא לשבש את היחסים עם השלטונות האיטלקיים (במיוחד לאחר עליית השלטון הפשיסטי ב-1922) ובלא לפגוע במרקם העדין של היחסים עם האוכלוסייה הערבית, לבין שמעון חג'ג', הפרגמטי, שדגל בניהול אקטיבי יותר וביד רמה. זאת כאשר, למרות היריבות הקשה ביניהם, שני האישים הופיעו תמיד באותה רשימה, ואף פעם לא הופיעו ברשימות יריבות. מאבק, שאף הציונים, נטלו בו חלק עד שנת 1924, בראות את עצמם אלטרנטיבה להנהגה המסורתית, והופיעו ברשימה נפרדת. מאבקים אלו, בין חלפלה נחום, שהיה ראש הקהילה עד שנת 1924, לבין שמעון חג'ג', שנטל את שרביט הנהגת הקהילה מ-1924 ועד 1929, לא פעם, פגעו בניהולה התקין של הקהילה. זאת, במיוחד בעת המאבק בין חלפלה נחום לבין הציונים, ובעת שלטונו של שמעון חג'ג', שקומם נגדו אופוזיציה פנימית בתוך הנהלת הקהילה. בשל יחסים מעורערים אלה בתוך הנהלת הקהילה בטריפולי, ובשל משבר גדול, שפרץ בעת הכנת רשימות הבוחרים ובעת ספירת הקולות בבחירות 1929, שהיו ספקות לתקינותם, הובילו את המושל האיטלקי בלוב בדוליו, למנות נציב איטלקי על הקהילה. זאת, עפ"י תחיקה חדשה, שמטעמי הסדר הציבורי, הסמיכה את המושל האיטלקי להתערב בבחירות, הגבירה את הפיקוח על הקהילה והגבילה את האוטונומיה היהודית. הנציב האיטלקי מונאסטרו, שמינה ועדה מייעצת לצידו של נכבדים מן הקהילה היהודית לסייע לו בניהול הקהילה, למרות שהמינוי שם קץ לאותם מעט חיים דמוקרטיים, שמהם נהנתה הקהילה, פעל רבות לשיפור מצבם של היהודים. הוא הנהיג ניהול תקין, פעל לדילול ה"חארה" היהודית, בסיוע בהקצאת ומציאת קרקעות בעיר החדשה לבניית בתים מודרניים, ובכך להקל את מצוקת הדיור ברובע היהודי, ועודד להפנות צעירים יהודים לעבודה חקלאית להקלה במצוקת התעסוקה. הבחירות של 1929, שהיו הסממן המובהק לאותה דמוקרטיזציה מסוימת, היו בעצם הבחירות האחרונות, שהתקיימו בקהילת יהודי טריפולי עד קץ השלטון האיטלקי, אף שמ-1931 התבטל מינויו של הנציב האיטלקי והחלה לפעול ועדה קרואה של נכבדים יהודים.
יעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב
לסיוע והכוונה, נא לפנות להיסטוריון יעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב, במרכז מורשת יהודי לוב רח' הדדי 4 אור-יהודה, ת.ד. 682, טל': 03-5336268 פקס: 03-5333456.
או לטלפקס: 08-6418267; נייד: 054-5680215; דואר אלקטרוני: liluf2000@walla.com; כתובת: רח' עמרי 17, באר-שבע – 84465.
יעקב חג'ג'-לילוף
מנהל המכון ללימודים
ולמחקר יהדות לוב
