ע'ריאן הוא שם כולל של שלושה ישובים – ע'ריאן, תיגרינה ובני-עבאס, השוכנים כ-100 ק"מ דרומית לטריפולי. יחידה ישובית, שנחשבה כאחת ובה היו מעל ל-500 יהודים. עפ"י המסורת, היו יהודים במקום עוד מתקופת הבית השני, ואילו המידע ההיסטורי מצביע על הימצאותם שם, לפחות משנת 1510, כאשר יהודים רבים נמלטו לתוך פנים הארץ עם כיבוש טריפולי ע"י הספרדים.
רבים מיהודי ע'ריאן שכנו, עם מקניהם תוצרתם ורכושם, במערות שמתחת לאדמה, שהיוו מקום מסתור והגנה מפני ליסטים, וכן מקום קריר בימי הקיץ החמים ומקום חמים בימי החורף הקרים.
היהודים במקום עסקו בחקלאות, במסחר, ברוכלות, במלאכה זעירה ובאומנויות (נפחות, פחחות, נגרות, סנדלרות, חייטות וצורפות), וכן השתלבו באדמיניסטרציה של השליטים השונים במקום, כמו גביית מיסים בתקופות הקרמאנלית והעות'מאנית. הם נאלצו להסתגל לשינויים הפוליטיים התכופים ולדבוק בבני המקום בתמורה לחסותם, במאבקים, במרידות ובמלחמות באזור (אף שהיו לא מעט יהודים שהעדיפו לברוח, בתקופת המרד הערבי נגד האיטלקים, לערי החוף של טריפוליטניה, ובעיקר לזוארה).
בתקופה העות'מאנית נהנתה הקהילה מאוטונומיה מסוימת ונוהלה ע"י מועצת זקנים, שבראשה עמד "שיח' אליהוד", שהתיישב בתיגרינה ונמנה על פרנסי הקהילה. הוא היווה חוליה מקשרת בין השלטונות לקהילה והאחראי על גביית מס גולגולת ומיסים קהילתיים, אך גם המנהיג הדתי של הקהילה, שמינה את השוחטים, המוהלים ומלמדי התינוקות. הרופא והמשורר, ח'ליפה חג'אג', היה "שיח' אליהוד" האחרון בתקופה העות'מאנית. אחריו, בתקופת המרד הערבי נגד השלטון האיטלקי וכיבוש ע'ריאן ע"י האיטלקים ב-1922, היה הרופא, יעקב חג'אג', חתנו של ח'ליפה חג'אג', ובתקופה האיטלקית עד 1943, היה ברח'אני זיגדון, חתנו השני של ח'ליפה חג'אג'. ברח'אני לא היה אישיות רבנית, אך ניהל את הקהילה היטב. הוא העמיד לצידו נכבדים ששרתו בקודש, וביחד הם דאגו לחינוך התורני של הילדים, להכשרת בעלי תפקידים לקיום הפולחן הדתי, להפעלת המוסדות הדתיים והקהילתיים, לעזרה לאביונים, ומשנות השלושים, לחיזוק התודעה הציונית ולימוד העברית.
יהודי ע'ריאן התוודעו למלה"ע השנייה, כאשר יהודים רבים, בעיקר מטריפולי, ברחו אליהם והשתכנו בבתיהם, וכן, כאשר ב-1941 חנה באזור חיל מצב גרמני מן הקורפוס הגרמני אפריקני, ועוד יותר, כאשר הוגלו ליישוביהם כ-400 יהודים מקירינאיקה. ופה המקום לציין לטובה את רגשי הסולידאריות והעזרה ההדדית של יהודי ע'ריאן, בכל מהלך ההיסטוריה המקומית, הן בינם לבין עצמם והן כלפי אחיהם היהודים, שהגיעו אליהם בתקופות השונות ובמיוחד בתקופת מלה"ע השנייה. הם לא חסכו מעצמם כל מאמץ להגיש את עזרתם, בחלוקת מצעיהם וכליהם ובחלוקת מצרכיהם ומזונם, למרות מצבם הכלכלי הדל.
עם סיום הכיבוש האיטלקי וכניסת הכוחות הבריטיים, כבר בשלהי ינואר 1943, סייעו יהודי ע'ריאן, יחד עם הבריטים, ליהודים שברחו או הוגלו אליהם, לשוב לבתיהם. ח'ליפה חוגה חסאן (חתנו של ברח'אני זיגדון), שהיה תושב הישוב ע'ריאן ואיש משכיל, דובר איטלקית ואנגלית, מונה ל"שיח' אליהוד". בשל קשריו המסחריים הוא הצליח ליצור יחסים טובים עם השלטונות הבריטיים וכן, ידע להנהיג את הקהילה בחוכמה, ולהלך בין הטיפות, ככל שהתגברה הלאומנות הערבית, ביחסיו עם האוכלוסייה הערבית המקומית. עם פרוץ פרעות נובמבר 1945, הצליח ח'ליפה חוגה חסאן, בשל קשריו, למצוא מחסה לבני צאן מרעיתו אצל נכבדים ערבים, מחד גיסא, ולדאוג שהשלטונות הבריטיים ישלחו כוחות צבא ומשטרה להגן עליהם, מאידך גיסא. ולא בכדי, בע'ריאן לא היו נפגעים בנפש, והיו רק פגיעות ברכוש. אך, הטראומה מהפרעות, שאילצו יהודים למצוא מחסה ולהצטרך להגנת השלטונות, התערערות המצב הכלכלי בעטיין והמתיחות ביחסים עם האוכלוסייה הערבית המקומית, גרמו לכך שמספר משפחות מע'ריאן עזבו את יישוביהם ועברו לטריפולי.
עם בוא שעת הגאולה, ופתיחת שערי העלייה הגדולה מלוב, כל יהודי ע'ריאן, הן אלו שנותרו ביישוביהם, הן אלו שעברו לטריפולי אחרי פרעות נובמבר 1945, והן אלו שבמהלך השנים התפזרו ברחבי לוב (בעיקר לזוארה), עלו כאיש אחד לארץ, כאשר רובם בחרו להקים בית בהתיישבות העובדת ולעבד אדמתם במושבי הארץ.
