כנס סליחות בירושלים · ימים א׳–ג׳, 30.8–1.9 · מלון רמדה · לפרטים ולהרשמה ←
כנס סליחות בירושלים · ימים א׳–ג׳, 30.8–1.9 · מלון רמדה · לפרטים ולהרשמה ←
מסורות של העדה הלובית שכדאי מאד לתת להם מקום ומשמעות בחיינו
חודש ניסן נחשב בתורה “ראשון הוא לכן לחודשי השנה”, ולכן, על פי המסורת הלובית, עורכים בני הקהילה את טקס הבסיסה כדי לציין את חנוכת בית המקדש שהוקם “בחודש הראשון, באחד בחודש”, וגם כדי לבקש על הגאולה, שכן בניסן נגאלו בני ישראל, ובניסן עתידים להיגאל.
את טקס הבסיסה עורכים גם כאשר יש שמחות גדולות כמו לידה ונישואין במשפחה. הוא מסמל בסיס להתחלות חדשות טובות. אבל ראיתי דווקא משמעות בעניין הבסיסה של ראש חודש ניסן – והיא אחדות המשפחה. בערב הבסיסה מתכנסים כל בני המשפחה ביחד, שזה בפני עצמו דבר מיוחד. שמים את האצבע בבסיסה מעל קערת הבסיסה, ואב המשפחה שופך שמן עם ברכות לאחל לכל אחד ואחת באופן אישי, שזה עצמו דבר נפלא “יה פתח בלא מפתח יעתי בלא מנה תרזקנה ותרזק מננה. עקבאל דאייר זיידין ומוש נקסין, וכל סנה כיר מן סנה”. אתה הפותח, אתה המעניק, הפותח בלי מפתח, המעניק גם אם אין אנו בעלי זכות, הרעף עלינו מטובך ונרעיף ממנו לרבים. שלעולם לא יחסר לנו דבר, ושהשנה הזו תהיה טובה יותר מהשנה שעברה.
יש משפחות שכבר בערב זה מתכננות את חג הפסח: איפה עושים? מה עושים? מי קונה? ומה קונה? מי בא לעזור? היו משפחות שהיו אוספות כסף לחג על מנת לעזור, וככה מתחילות את ההכנות לחג.
בלוב היו קונים חיטים כבר מפורים ונזהרים שלא יגע בהם מים. בניסן כבר מתחילים ללכת לטחון אותם. מי שהיה מעורב עם זקני העדה היה כבר שומע אותם בכל מקום מדברים: איפה אתה קונה דגים לחג? איפה קונה בשר? איפה קונה כבש לשחוט? וזו הייתה השיחה בשווקים, בבית הכנסת וכדומה. וכמובן, קונים את הכי משובח (ואן שרית לוקוס ובופחצ’).
יש עוד דבר שראיתי שקיים בעדה שלנו במיוחד: שבכל חג שמרו דבר מה לחג הבא, מנהג שמסמל את האמונה לברכת חיים טובים – בפסח שוחטים כבש ושומרים את הראש לראש השנה. לאחר סדר הפסח שומרים את עצמות הזרוע שנותרו מהארוחה בכניסה לבית כסגולה לשמירה על בני הבית. את העצמות שורפים בפסח בשנה לאחר מכן בפארן בתנור של המצוות. בשבועות מכינים עוגיות מיוחדת שנקראות שקאק בצורות מיוחדות כמו סולם, ספר תורה, אצבע ועוד סימנים, במטרה שהילדים הצעירים ישאלו, וגם כדי לעורר עניין במתן תורה. בשבועות נוהגים לאכול בזין – עיגול גדול של בצק שבראשו שקע, ומעליו רוטב עם בשר, שיחד יוצרים מעין המחשה של הר סיני והתורה מעליו – כל זאת כאות סימן למתן תורה.
הגענו לראש השנה. גם מסימני החג שמרו יהודי לוב לחגים הבאים כסגולה לשמירה ולחיים ארוכים. יש ששמרו את התפוח בדבש מראש השנה לט”ו בשבט כסימן לחיים טובים. יש ששמרו גם את הרימון לט”ו בשבט. קודם היו מקשטים אתו את הסוכה ואז שומרים אותו עד לט”ו בשבט. ויש כאלה שמשאירים את הרימון מראש השנה כדי להכניסו לתוך החרוסת בפסח.
בסוכות שומרים ארבעת המינים עד פסח, ואז שורפים אותם עם החמץ כפי שנוהגים בדבר קדוש. בפורים היו מביאים נרות לפני קריאת המגילה, ובסיום המגילה מכבים את הנר ושומרים אותו לבדיקת חמץ.
בסיום תפילה בהושענא רבא נוהגים בכל קהילות ישראל לקחת חמש ערבות ולחבוט באדמה. העדה הלובית הוסיפה למנהג זה לחבוט קלות עם הערבה על ראש האישה והילדים ולומר “כה לחי, לחיים טובים”, ולוקחים עלה אחד ורושמים את המילה “ערבה” על משקוף הדלת כסגולה לשמירה.
המנהגים הללו מסמלים סגירת מעגל או שמירת מעגל החיים דרך סמלי החגים לשמירה על בני הבית וכסגולה לחיים טובים. כך נהגה העדה הלובית – קהילה בעלת כוח אמונה בחיים ובבורא עולם, זה מה שהחזיק אותה, מאפיין אותה ומייחד אותה – שתמיד בני הקהילה נוהגים באופטימיות, מאחלים טוב ומצפים לדברים טובים.
