סקירה על פינוי יהודי קירינייקה למחנה הריכוז בג'דו

---

סקירה על פינוי יהודי קירינייקה למחנה הריכוז בג'דו

יעקב חג'ג'-לילוף / מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב

 

בנסיגה השניה של הבריטים מקירינייקה וכיבושה מחדש ע"י רומל בינואר 1942, לנוכח שמחת היהודים בקבלת הבריטים כצבא משחרר ושיתוף הפעולה עמם, והמפגש המרגש עם החיילים הארצישראליים, בהשפעת הגרמנים, מגיבים האיטלקים בחומרה רבה, ופוגעים קשות ביהודים. הפגיעה החמורה ביותר הייתה בהחלטת האיטלקים, עפ"י הדוקטרינה הגרמנית הנאצית, ועפ"י הוראתו האישית של מוסוליני: "דילול האוכלוסייה היהודית בלוב", ובשלב הראשון פינוי יהודי קירינייקה. עפ"י התוכנית המקורית, כנראה הייתה כוונה לפנות גם את יהודי טריפוליטניה, אך בגלל חוסר אמצעים וכושר התארגנות לביצועה ובשל מספרם הרב של יהודי טריפוליטניה, התוכנית לא יצאה אל הפועל. האיטלקים הסתפקו בעקירת יהודי קירינייקה בלבד, בשל היותם מעטים יחסית וניתן להעבירם בלא קושי מיוחד, ובעיקר בשל היותם בקו החזית וראו בהם גורם בלתי-אמין ו"גייס חמישי". לכן האיטלקים החליטו, בשלב ראשון לפחות, להרחיק את יהודי קירינייקה מהחזית, הרגישה מבחינתם, לתוך פנים הארץ.

עפ"י החלטה זו, רוב יהודי קירינייקה, כ-2600 יהודים פונו למחנה הריכוז בג'אדו (הממוקם כ-235 ק"מ דרומית-מערבית לטריפולי). מיעוטם, כ-400 יהודים פונו לכפרים בגריאן, ביפרן ובטגרינה, ברמת טריפוליטניה (לא רחוק מג'אדו). בקירינייקה הושארו כ-350 יהודים לשמור על הרכוש הקהילתי.

פינוי היהודים מקירינייקה נמשך בין מאי לאוקטובר 1942, בשיירות בנות 10-8 משאיות אחת לשבועיים. במסע מפרך, שנמשך 5 יממות, ביום בנסיעה במדבריות הלוהטים ובלילה בלינה בצינת המדבר תחת כיפת השמים.

העצירים במחנה ג'אדו שוכנו בביתנים ארוכים בצפיפות רבה, כ-400-300 איש בכל ביתן, רק שמיכות, סדינים ומחצלות שימשו כמחיצות לשמירת פרטיות מינימלית של כל משפחה. לכל ביתן היה קאפו וסגן, שהיו אחראים לחלוקת המזון ולסידור העבודה השוטפת במחנה.

מחנה ג'אדו, ששימש בעבר מחנה צבאי, היה מוקף גדרות תיל. על גבעה, שצפתה על המחנה הוצבה מכונת ירייה, והשמירה הייתה בידי איטלקים וערבים. הפיקוד האיטלקי על המחנה היה נוקשה, מפקד המחנה וסגנו התעמרו בעצורים, הסתובבו עם שוט ואלה ועל כל מה שנראה בעיניהם עברה הכניסו לצינוק, שבו העצורים הוכו קשות או הופנו לעבודות פרך בעיקר כדי להשפילם.

התנאים במחנה היו קשים ומחפירים, התנאים הסניטריים והתברואתיים, באזור של אקלים מדברי קשה זה, היו גרועים ביותר. מים חולקו במשורה במשך שעתיים ביום והמזון שחולק היה מועט ומקולקל. בשל תנאים אלו פרצו מגפות, והצפיפות הגבירה את ההידבקות. החולים, שסבלו מתת-תזונה הלכו ונחלשו ורפתה עמידתם בפני המחלות. עם התפשטות המגפות שוכנו החולים הרבים באחד הביתנים, אולם בגלל האקלים הקשה, הצפיפות, הזוהמה, תזונה לקויה ומחסור בתרופות, לא ניתן היה לעצור את ההידבקות ולהדביר את המגפות. רבים מתו מידי יום, קרוב לרבע מהעצורים  – 562 יהודים מצאו את מותם בעת שהייתם במחנה, וכמעט לא הייתה משפחה, שחלק מבניה לא נספו.

יתכן והתוכנית להעביר את עצורי המחנה למחנות הכפייה באיטליה, בוטלה מחשש להפצת המחלות שם. דבר, שהציל את יתר העצירים, ואולי גם את כלל היהודים בלוב, מלהישלח לאושוויץ, כאחיהם מאיטליה.

יש לציין, שהשלטונות האיטלקיים בג'אדו, אפשרו ליהודים לקיים את המצוות. היקצו ביתן קטן לבית-כנסת, איפשרו את שמירת השבת והחגים ולא הוצאו לעבודה בימי חג ובשב. איפשרו לשמור את הכשרות, וזאת בזכות ההרשאה, שניתנה לקהילת יהודי טריפולי, שהשתדלה לעזור לאחיה העצורים בג'אדו, לשגר להם מידי פעם מזון כשר.

לעומת עצורי ג'אדו, היהודים שנשלחו לכפרים ברמת טריפוליטניה שוכנו בחדר משותף לכל משפחה, בבתים בודדים ומוזנחים ללא נוחיות. הם חויבו להתפקד בכל בוקר ונאסר עליהם להסתובב מחוץ לבתים ללא סיבה. קיבלו מנות מזון זעומות וסבלו מתת-תזונה, על אף הסיוע במזון, שקיבלו מהקהילה היהודית המקומית. אך למרות מצבם הקשה ותנאי החיים הפרימיטיביים, שלא היו רגילים להם, מצבם היה שפיר יחסית, ממצב אחיהם העצורים במחנה ג'אדו.

ערב המערכה באל-עלמיין, ריכזו האיטלקים בג'אדו את כל הגברים היהודים ברחבת הדגל ואיימו עליהם בהוצאה להורג, אשר התבטלה ברגע האחרון.

המזור המיוחל ליהודי קירינייקה, בא בעקבות ההכרעה בחזית המדבר המערבי בצפון אפריקה בקרב אל-עלמיין. קרב, שהחל ב-23 באוקטובר 1942, שבו מונטגומרי המצביא הבריטי מיגר את רומל, שפיקד על הצבא הגרמני-איטלקי וכבר בנובמבר 1942 שיחרר את קירינייקה, וב-23 בינואר 1943 נכנס לטריפולי ושיחרר את כל לוב, עם נסיגת אחרוני החיילים האיטלקיים והגרמניים לתוניסיה ב-6.2.1943.

עם השחרור וכניסת הצבא הבריטי למחנה ג'אדו, מצב היהודים הוטב, סופקו מזון משופר ותרופות והחולים טופלו עד החלמתם. גם אלו, ששוכנו בכפרים רוכזו בגריאן וניתן להם מזון וטיפול נאות. עד אוקטובר 1943 שבו אחרוני המפונים מג'אדו ומרמת טריפוליטניה לישוביהם, והחל תהליך השיקום מפגיעות המלחמה ומוראותיה.    

 

יעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב

 לסיוע והכוונה, נא לפנות להיסטוריון יעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב, במרכז מורשת יהודי לוב רח' הדדי 4 אור-יהודה, ת.ד. 682, טל': 03-5336268 פקס: 03-5333456.

או לטלפקס: 08-6418267; נייד: 054-5680215; דואר אלקטרוני: liluf2000@walla.com;  כתובת: רח' עמרי 17, באר-שבע – 84465.

יעקב חג'ג'-לילוף
מנהל המכון ללימודים
ולמחקר יהדות לוב

מאגר המאמרים ביבליוגרפיה מאויירת