במהלך החיים כולנו שומעים, ולפעמים פוגשים, אנשים שמסוגלים לגרום לדברים לקרות. אנשים עם חזון שרואים מה חסר, מה צריך ומה יכול להיות, עם רצון עז, התמדה, נחישות וכישרון, שמצליחים להוציא דברים מן הכוח אל הפועל. בדרך כלל קוראים עליהם ב"גלובס" או ב"דה-מרקר", הם אנשי עסקים, יזמים, סטארט-אפיסטים ולפעמים פעילים חברתיים. הפעם אני רוצה לספר על אדם עם תכונות כאלו שנרתם לטובת החברה, ובמיוחד לטובת קהילת יוצאי לוב.
לפני עשור החליטה קבוצה ממתפללי בית הכנסת יד-הגיבורים ר"ג להפיק מופע חדש לקראת הימים הנוראים שזכה לשם "במקהלות עם".
עמי במהלך ההקלטות – פרוייקט שפתי רננות בפעם הזו רצו המארגנים לייחד את האירוע במעט, ולהעלות בו על נס את תרומתן של מקהלות הילדים שפעלו על יד בתי הכנסת בחו"ל ובארץ, ואפשרו את שימור מסורת התפילה והפיוט. המופע התקיים בחודש אלול תשס"ח בתיאטרון היהלום ברמת-גן, שהיה מלא מפה לפה.
כיצד מצליחה קבוצת אנשים שכל אחד בה טרוד בפרנסתו ובענייניו, לארגן דבר שכזה? הדבר אפשרי רק בזכות אנשים המחויבים לנושא בכל מאודם, שמוכנים לוותר על נוחות ומנוחה, מוכנים לפעול ללא תמורה ובמקצועיות, כאילו קיבלו שכר של מנכ"ל, ועמי היה אדם כזה.
הכרתי את עמי מבית הכנסת שבו התפללו הוריו, אחיו והוא, וכן הוריי ואני, מאז ילדותי. הרושם הראשוני הוא של אדם "קליל", אפילו קצת "שטות'ניק" ותזזיתי. במהירות רבה מאוד אתה לומד להבין שזה שילוב מקסים של הומור חד ואישיות פעילה ונמרצת. עם השנים נחשפתי לפעילויות שלו, ואלו הרשימו יותר ויותר, במיוחד כאשר השתלבתי בהן, וזו הייתה אחת הפעמים.
בארגון המופע נהג עמי כקצין מבצעים, כאיש השיווק ומגייס התקציבים: מהעירייה, מתורמים וגם מכיסו. הוא דאג לכל דבר – לקשר עם רשויות וגופים שונים כגון ארגוני יהדות לוב, המחלקה לתרבות תורנית, מועצה דתית, זימון משתתפים, נכבדים ואנשי ציבור: ח"כים, ראש העיר וחברי מועצה, ובכלל נוצר הרושם, כי ידע להגיע לכל אחד ולגייס אותו לטובת העניין.
עמי עסק בתיאום ההכנה והחזרות של הנגנים והפייטנים, הקמת תפאורה, שילוט, פרסום, מכירת כרטיסים והקלטת המופע. קישט את הבמה בזרי פרחים מחנות הפרחים שבבעלותו. הכול, עד לפרטים הקטנים ביותר. הוא אף רכש לפייטנים עניבות זהות, כדי לשמור על הופעה אחידה ומכובדת.
תוך כדי כתיבת שורות אלו אני קולט את ההיקפים ומידת ההשקעה הנדרשת בארגון הפקה בסדר גודל שכזה, ונדהם מחדש. כמה כישרון ודבקות נמצאים באדם כזה, שבמקביל הוא בעל משפחה וגם עובד לפרנסתו. כמעט בכל שנה היה מעורב בארגון או בסיוע לארגן של מופע או אירוע כזה או אחר.
אתר שפתי רננות
פרויקט גדול נוסף שבלעדי המעורבות האינטנסיבית שלו, לא היה מתממש הוא אתר האינטרנט "שפתי רננות", פרויקט שארך כמעט שלוש שנים! זהו אתר המוקדש כולו לשימור מסורת התפילה והפיוט של קהילת יוצאי לוב. מעל 300 הקלטות אולפן, מרביתן בליווי מוזיקלי המקיפות את עולם התפילה והפיוט בכל ימות השנה. נוסף להן ישנם צילומי וידיאו מאירועים שונים, כגון: קריאת המגילה בליל פורים, קינות ליל ויום ט' באב, הקפות יום הושענא רבה ועוד שצולמו והועלו לאתר, על מנת לשמר את המסורת לדורות הבאים.
במהלך שנים אלו טיפל, ארגן, השיג את התקציב הנדרש, תיאם את עשרות המפגשים באולפן ההקלטות, את הנגנים, ואם צריך היה גם מסיע חלק מהמשתתפים. הכול היה מאורגן ומתוזמן. הוא אפילו דאג לשתייה קלה ואחרת ל"שחרור" מיתרי הקול. בלי שום "יה ראוני יה נאס", בחן ובהומור מטובל בטריפוליטאית עסיסית – העיקר שנקליט, העיקר שנשמר את הנוסח והלחן ונאפשר לכל המעוניין בכך, חינם אין כסף ,ללמוד ואולי גם ללמד.
באחת הפעמים, רצינו לתעד הכנת הפטייר ביתית, כפי שנוהגים בני העדה. כך קרה שיצאנו לדרך אל משפחת שטווי, חמושים במצלמת וידאו, ועמי הפך בין רגע למראיין מקצועי, באופן טבעי וקל, וכמו תמיד מצליח להעלות חיוך על שפתי כל.
הוא לא הסתפק בהקמת האתר באינטרנט, הוא גם רצה להבטיח שאנשים יכנסו וישתמשו בו, וכדי להפיץ את "הבשורה" הופקו דיסקים שחולקו חינם, כרטיסי ביקור ודפי פרסום שנשלחו בדואר לכל בתי הכנסת של העדה בכל הארץ. אף נסענו למושב זיתן ל"בושיאף" ב"זייארה" לחלק את הפליירים והדיסקים. ב"ה לאתר נכנסים מדי חודש אלפי גולשים מכל העולם וזוכים ליהנות מהפירות.
בית הכנסת
בשנים האחרונות שימש כגבאי בבית הכנסת יד-הגיבורים שבו התפלל מאז ילדותו. ככזה ניסה לטפח את דור ההמשך של בית הכנסת, לדאוג להמשכיות המנהגים ושמירת נוסח התפילות.
מי שישב לידו בשבת "הסתכן" בנזיפה או במבט מוכיח מכיוונו של בעל הקורא וחזן בית הכנסת (ר' ציון בדש הי"ו), זאת כיוון שהמקום היה תמיד מעט שוקק ופעיל.
כגבאי פעל עם הנהלת בית הכנסת וארגן בו אירועים מכובדים שכללו נגנים, מופעי שירה ופיוט, דברי תורה והרצאות טובות להשכיל. אירועים אלו התקיימו בבית הכנסת לקראת הימים הנוראים וביום ירושלים, בהשתתפות נציגי ציבור שונים, ולעתים אף נציגי ממשלה.
גמילות חסדים
במשך 27 שנים, מדי שבוע, ניהל מחנותו חלוקה של כ-80 סלי מזון למשפחות נצרכות, במסגרת עמותת "ניצב רפאל" (עמותה שהוא ואחיו הקימו לזכרו של אביהם ז"ל). אף בימיו האחרונים התעקש עמי כי בני משפחתו ילכו וינהלו את החלוקה בלעדיו, והם ממשיכים בכך גם אחרי לכתו.
מדי יום רביעי בערב החנות הופכת לחמ"ל, כל זה לאחר יום עבודה – בני משפחה, חברים ומתנדבים שונים מגיעים ופועלים יחד לפיזור המנות היישר לבתיהן של המשפחות.
בנוסף, סייע עמי לעוד אנשים רבים, בכל מקום שנדרש. הוא לא חיכה שיפנו אליו, הוא פנה והציע את עזרתו. הרבה בזכות אישיותו הוא הכיר אנשים רבים, וכאמור לעיל, הוא ידע להגיע למי שצריך על מנת להשיג את הסיוע הנדרש לטובת מי שהיה זקוק לכך.
תכונות כאלה נרכשות מבית. זה מתחיל בהורים, דרכם זה מחלחל לילדים, ואכן גם יתר האחים, אנשים מוכשרים וגומלי חסדים. הוא מצדו דאג והיה מסור מאוד לאמו וגם בחודשים האחרונים. כאשר חזר מבית הכנסת היה הולך לבקר אותה בביתה, ואחר כך היה חוזר לביתו. עמי היה בן, בעל אב אח, חתן וחבר טוב ומסור.
בשיחה עם אשתו ורדה הי"ו קיבלתי חיזוק לדמות שהכרתי, אבל גם גיליתי רבדים נוספים עמוקים יותר. מלבד הפעילות החברתית הגלויה לעין, הייתה פעילות חסד רחבה מאוד, שגם בני משפחתו שהכירו את טיבו גילו את היקפה רק לאחר לכתו. עמי שמר על צנעתם של הנעזרים בו.
סיפור אחד שסיפרה אשתו ורדה שבה את לבי. פעם אחת היא שהתה בחו"ל, ואמה לא חשה בטוב, עמי הלך והביאה לביתם, הודיע לאשתו על המצב וביקש ממנה שתמשיך בטיול, ושלא תדאג, כי הוא מטפל בה, ואכן הוא טיפל באמה כאילו הייתה זו אמו.
עמי היה איש של עשייה וארגון וגם איש של חסד ושל נתינה. למזלנו, חלק ניכר מהאנרגיות הנפלאות הללו הופנו לטובת נושאים הקשורים למורשת קהילת יוצאי לוב.
ב- י"ב בחשוון תשע"ח, השיב עמי (עמישדי) חגי (חג'אג') בן רפאל ז"ל את נשמתו לבוראה.
בלוויה השתתפו מעל אלף איש. ממד נוסף ממנו ניתן ללמוד על קרבתו של האיש לאנשים כה רבים, כמאמר חז"ל וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן:
