״אני טריפוליטאית,” עניתי לשאלה: מאיזו עדה אני? מבחינתי כל מי שדיבר בשפה הלובית ואכל את מטעמי העדה הלובית הגיע מטריפולי, עד שהכרתי את נסים שלימים היה לבעלי. נסים הוא בן לאם שהגיעה מתאג’ורה ואב מעמרוס. למדתי שיש יהודים מלוב שמוצאם לא רק מטריפולי אלא גם מעיירות נוספות, ויש ביניהם הבדלים באורח החיים, בשפה, בשמות האוכל, בקרבה לדת, בהשכלה ובמנהגים.
זכי ומזאלה אבינועםכמנהג היהודים בלוב בעיר ובכפר, הזוג הצעיר חוגג את החגים פסח וראש השנה הראשונים אצל הורי הבעל, ואת החג השני אצל הורי האישה. שנים רבות התרעמתי וכאבתי את חיסרון ליל הסדר בבית אבא או את חביתות ראש השנה של אימא. התגעגעתי לאחי ואחיותיי ולהוויית החג המוכר בבית אבא. (למזלי חגגתי חגים שניים אצל הוריי, וידוע לי שיש זוגות שגם את החג השני חגגו עם הורי הבעל). עם הזמן הסכמתי ליהנות ולקבל מנהגים ודרך חדשה, הרחבתי את אזור הנוחות שלי ואת הלב. משפחתו של בעלי נהגה בצניעות ובדרך מסורת דתית אדוקה יותר, ואני מגיעה ממשפחה מסורתית חילונית בעלת פתיחות ושמרנות כאחת. טריפולי קיבלה משמעות שונה אצל כל אחד מאתנו. בעלי הביא את הלגבי (שיכר תמרים), את הספנז הטעים להפליא, את התבלינים העשויים בבית, את רסק העגבניות מעגבניות מיובשות בשמש, את הפיתות של פסח (הפטאייר) העשויות בטבון, את היין העשוי מענבים שכל המשפחה דרכה עליהם, את ה”בולו” ה”קאעקים” המלוחים והמתוקים ואת קליית הקפה ב”חרקה” בבית. המטבח תפס מקום חשוב בחייהם והשפיע על כל הילדים שנכנסו למטבח ובישלו עם הוריהם. בבית הורי בעלי אסור היה לסדר גבות בפומבי או לשכב על המיטה, כאשר האב מגיע. הצניעות והכבוד להורים היו ערך עליון. המשפחה הייתה דתית, הלבוש צנוע, והגישה – פרפקציוניזם לפי דרכם. אין אצלם דרך אחרת.
אני הבאתי את בית אבא הפתוח המדבר על כל נושא, גם על הנושאים האינטימיים. אימא שלי לא אהבה את המטבח, אך תבשיליה טעימים לחיך. אנחנו מעדיפים את המפרום ואת הצ’רשי שלה. את העסבן והקדרות השונות. את הבאזין המעולה ובמיוחד השקשוקה והמקרוני בסלסה על כל מאכל אחר. אימא, שתהיה בריאה, אינה אופה מלבד מקרוט ועוגת טורט ובימי שמחה, וכאשר כל המשפחה נכנסת למטבח לסייע בבישולים, אימא שלי נמצאת במספרה מתגנדרת לקראת האירוע. ”הוריי דברו בשלוש שפות: ערבית איטלקית ועברית. שמענו ושרנו שירים של פאריד, עבד אל חלים ואום כולתום וגם את שירי יוסף מנגו וגאולה ברדה. בחגים וערבי שישי שרנו עם ההורים שולחן ערוך לסדר ט”ו בשבט שירים באיטלקית ועברית (“מכבים צעירים אנו”, “אינפלשטינה” ועוד) והופענו בפניהם בהצגות שביימנו בשירים וריקודים הודיים. עם אבי ז”ל ניהלתי שיחות על עסקים וידעתי היכן כשל והיכן הצליח. אבא קנה לי את הביקיני הראשון ובגדים אופנתיים, מצד אחד הרשה לנו (הבנות) ללכת למועדוני הנוער העובד והלומד ולריקודים במוצאי שבת, ומצד אחר שמר ועקב אחרינו מחשש שניפגע. ביתנו היה בית מזמין אורחים. מדי מוצאי שבת אבי היה מכין שורבה ומזמין את כל מי שעבר ברחוב. המשפחה המורחבת הייתה מתכנסת, כביכול כדי לאכול את השורבה, ו”על הדרך” להתחבר לקשרים המשפחתיים ולרגש השייכות היה ערך חשוב. — שולחן ערוך לסדר ט”ו בשבטוכך שני עולמות הולידו עולם שלישי. חיברנו את הדרך הנכונה שכל אחד הביא אתו ויצרנו עולם משלנו, כשהאוכל והיצירתיות תופסים מקום חשוב בחגים ואירועים: בט”ו בשבט בבית בעלי אכלו פירות יבשים, ובבית הורי נטענו עץ. היום שולחן סדר ט”ו בשבט אצלנו עמוס בפירות יבשים ועסיסיים, ושני סוגי יין, לבן ואדום, עומדים על השולחן לשתיית ארבע כוסות לציון ארבע עונות השנה. לצערי, אין לנו מקום לנטוע עצים, מאחר שטרם בנינו את הבית אחרי הגירוש מגוש קטיף, והגינה מסביב לקראווילה היא קטנה ומלאה צמחייה. בעלי מברך על הפירות עם הקליפה, בלי הקליפה, התוך והחוץ ומסביר על המהות והקליפות, על הבריאה היצירה והעשייה. משלוחי מנות בפוריםאת פורים בבית בעלי חוגגים עם עוגיות מסוגים שונים מוערמות בקערות ענקיות, עוגיות שנארזות למשלוחי מנות. הילדים מתחפשים ויוצאים לחלוקה ומקבלים דמי פורים. בבית הוריי אימא תפרה תחפושות לכול הילדים במו ידיה, ולמשלוחי המנות שקיבלה הייתה ומוסיפה כמה מקרוט מעשי ידיה ויוצרת משלוח מנות משלה. היא הייתה שולחת את הילדים המחופשים מוקדם לחלק משלוחי המנות ולקבל דמי פורים ממקבלי המשלוחים. במיזוג העולמות אצלנו אני הייתי מכינה את התחפושות לילדים (היום מכינה לנכדים) ומכינה ארוחות בוקר כמשלוח מנות לקהילה. בערבים מתחפשים והולכים למסיבת פורים. אין כמו חג פורים, חג שבו מורידים את המסכות ששמנו כל השנה כדי שלא יבחינו ברגשות שלנו, שיחשבו שאנחנו מושלמים. אנו הופכים להיות אנחנו עם תחפושת ונהפוך הוא. פסח. בבית הילדות של בעלי שחטו כבש אחד או יותר. חמותי הכינה פטייר, וחמי הכין יין צימוקים בתוך סיר גדול. הבית מקורצף מכל הכיוונים כמה פעמים לפני החג, צובעים את הבית וכליהמטבח מוחלפים בכלי פסח. ליל הסדר נמשך עד אחרי חצות, כולם מקבלים שוקולד כמתנת אפיקומן וחמי הולך לירושלים עם הפטייר על גבו. חמותי מכינה מזעמז מהביצים הנותרות מליל הסדר (ביצים מטוגנות בתוספת תבלינים וחומץ), וקערה של אורז עם ירקות נשארת חשופה על השולחן, כדי שיאכלו ממנה ביום למחרת (סגולה שמי שיאכל את התבשיל לא יהיה גנב). קריאת ההגדה נמשכת עד אחרי חצות כולל שיר השירים ופיוטים נוספים. בבית ילדותי כל הספרים יצאו החוצה, והילדים ניקו אותם מהעש. היינו משפשפים את הקירות והריהוט. כבש נשחט, ואנחנו עמדנו מסביב למנגל לאכול ממנו. אימא הגעילה כלים והמשיכה בניקיונות אצל חמותה, שם חגגנו את הסדר. סבתא הייתה נכה, ואימא בישלה והכינה את הסדר. ישבנו על מזרנים מסביב ל”סבאת’” (קערת הפסח), ואת הסדר ניהל סבא משה ז”ל. את האפיקומן מסתירים, ומי שהיה מוצא אותו היה זוכה לקריאות “גנב, גנב” (זו הייתה המתנה שלו). תמונתו של אבא יוצא עם ציפה על הכתף, כאשר כולנו שואלים ביחד “לאן אתה הולך”, והוא עונה “לירושלים” חרותה היטב בזיכרוני. קריאת ההגדה נגמרת עם הארוחה, ואחר כך שרים שירים בערבית ואיטלקית. היום בבית שלי עם ילדיי ונכדי השולחן ערוך בכלים יפים. אגוזים מפוזרים על השולחן, שוקולד והגדה על כל צלחת. הבית נקי ומחודש במפה, סדינים וכלי חדש. יש לי כלים לפסח, אך תמיד אני מגעילה עוד כמה. בעלי מנהל את הסדר כהלכתו, וכמו אביו “יוצא לירושלים” עם האפיקומן, מסתיר את האפיקומן מתחת למפה, והזריז מקבל שוקולד ענק לחלוקה לכולם. אני שואפת לעריכת סדר על מזרנים כמו בבית סבי. בפסח האחרון לפני הגירוש קניתי זדאדים ובגדי גברים טריפוליטאים, לבשנו אותם לליל הסדר וערכנו את הסדר על מזרנים סביב קערת הסדר. היה מרגש. עם ההתנתקות מהבית רציתי להתחבר לעבר שלי, לילדות, להתחזק מהשורשים שניטעו בי, אך לצערי, אנחנו מתבגרים, הרגליים אינן יכולות לשאת זאת, ובינתיים אין מקום בבית לסדר שכזה. אבל בע”ה נעשה ונצליח ונמצא את הפתרון כשתגיע העת.
חג האהבה – חג חדש ששני העולמות שלנו לא הכירו. בעולם שממנו נסים הגיע, ההורים לא הביעו רגשות אהבה זה לזו, אך ההבנה ללא מילים הייתה בולטת וכן כבוד ואמון הדדי והדאגה שהכול יהיה בסדר. בעולם שלי היו חיבוקים ונשיקות בין ההורים. המריבות היו סוערות וכך גם ההתפייסויות. אמרו זה לזו דברי אהבה. אבא היה שר לאימא ושם ראשו על רגליה. היה צחוק והיו מכות ילדותיות. האהבה הורגשה באוויר. היום בעולם שלנו, כאשר הפייסבוק מראה את האהבה דרך פרחים ושוקולדים, טבעות ומילים יפות, נסים ואני חוגגים כל השנה את האהבה בהבנה ודאגה זה לזו, בעזרה וסיוע הגשמת משאלות. בנתינת מרחב אישי ובקבלת בן/בת הזוג כמו שהוא עם כל החלקים, גם הפחות טובים. מסע בין עולמות של בני זוג או מערכות יחסים בכלל דורש הכלה וקבלה, ובעיקר חמלה לאחר, להבין מאין הגיע, ומה הוא מביא אתו, ואיך בונים חדש תוך שימור הישן, שהרי “מי שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל, ועתידו לוט בערפל.” (יגאל אלון).
