אירוע השנה — ליבלוביאדה 19 · 11–13 ביוני 2026 · מלון רויאל, ים המלח · להרשמה ←
אירוע השנה — ליבלוביאדה 19 · 11–13 ביוני 2026 · מלון רויאל, ים המלח · להרשמה ←
בשנת תרנ"ב (1892) נולד בטריפולי הרב חי (חואני) גאביזון. בתחילה הוא נקרא ע"ש אביו יעקב שנפטר שלושה חודשים קודם לכן אולם האסון הטרי הקשה על בני המשפחה לקרוא לפעוט בשם אביו מה גם שהוא חלה ולכן נוסף לו השם חי. האם, לאומה, התקשתה בטיפול בניה אברהם וחי. הסבתא, אסתר, שמצבה הכלכלי היה די טוב, לקחה אליה את חי הקטן לגור עמה. היא הרחיבה את ביתה ובנתה ישיבה לתלמידי חכמים. בישביה הזאת היו גדולי הרבנים של לוב – הרה"ג ר' רפאל דאבוש זצ"ל, הרה"ג ר' ציון ביתאן זצ"ל, הרב גאגו זצ"ל ואחרים. חי הקטן היה נוהג להיעלם לעיתים קרוובת וסבתו שהיתה מחפשת אחריו היתה מוצאת אותו יושב על ברכי אחד הרבנים ומסמן בדף הגמראט כשעיניו מבריקות מזמחה. בן שש החל את לימודי הבוקר בביה"ס האיטלקי ובשעות אחה"צ למד בישיבה לימודי קודש. תחילת דרכו הרבנות היתה בעיר כומס בה שימש בקודש כשלוש שנים והיה רב הקהילה. לאחר שהרב קסטלבולונייזי נתבקש לחזור לאיטליה נתבקש ר' חי גאביזון לחזור לטריפולי ולקבל על עצמו את תפקיד אב בית הדין.
אחת מפעולותיו הברוכות שהחל בהן היתה הדאגה לבריאות הילדים. הוא פתח מרפאה בה ביקר רופא פעמיים בשבוע ולא די בזה הוא גם דאג לפתיחת מרפאה גדולה ב"חארה הצג'ירה" ששירתה יהודים נוצרים וערבים. הרב חי גאביזון ניחן בעדינות נפש, באהבת הרע, במתן בסתר.
כל אלה מצאו את ביטויין בחייו היום יומיים בבית הדין, בבית המשפט הכללי לקטינים, בביתו ובקשיו עם הזולת. רבים מטובי העוסקים בקודש למדו אצלו. ביניהם הרב פריג'א זוארץ פריג'א תייר (טיאר), הרב גויטע, הרב כמוס עגיב, הרב גברי ארביב זכר כולם לברכה.
לרב היה עניין גדול בהכנסת נערים לעול מצוות. בעזרת חאסו בלילה ואחרים קיימו את המצווה בהתלהבות והדר ופעם אף העלו לתורה בבית הכנסת "דאר סרוסי" שנים עשר ילדים ביום אחד. מעמדו הרם לא הרחיקו מלהתערב אף בין נערים וכל זה עשה כדי לקרבם אל התורה ואל המצוות. גלי האנטישמיות שהיו בלוב גרמו צער גדול לרב. הוא פנה אז למושל האיטלקי באדוליו להרגעת הרוחות וכשהגיע המושל באלבו שגזר על היהודים לפתוח את חנויותיהם בשבת, פסק הרב שיש לסרב לצו האנושי מול הצו האלוקי. עיסוקיו הציבוריים לא הותירו זמ ןלרב ובכל זאת עבודתו הרוחנית היתה עניפה. שאלות רבות בענייני הלכה וחידושי תורה הגיעו אליו מכל העולם. גם מא"י. תשובותיו הקולעות הביאו להכרה בגדולתו בתורה בעיני החדה בראיית הדברים. כתבי יד שלו שרצה לפרסם וספריו אינם. באו לבקשם מאשתו ובתמימותה שמחה למוסרם ל"ישיבה". בעלותו ארצה ב 1951 הגיע לתל-אביב לבקש משרת רב. הראה תעודות. הם בקשו לשאול ולבחון את ידיעותיו הוא ענה הכל בידע רב, ובהעמקה ובחריפות שכל. בסיום המבחן ביקש הוא לשאול אותם כמה שאלות. תשובתם היתה שאין להם זמן והם ממהרים לצאת…
ר' חי היה ידוע בדרשותיו הנפלאות והמעמיקות. על אחת מפניני דרשותיו סיפר לי מר מעתוק לכאן: כתוב "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" הרב אמר, שכשיגיע לבית הדין של מעלה הוא יבוא כביכול בהאשמה כלפיהם על שהם מפריעים בקיום המצוות. בגללם נבראו אנשים יפים או עשירים ומשום כך המוסריות יורדת או בגלל עוניים אינם יכולים לקיים מצוות. והרב מסביר, אבל בשמים יענו ויאמרו, הנה הלל הזקן שהיה עני, נעשה גדול בתורה. יוסף הצדיק שהיה יפה תואר, לא נכנע לאשת פוטיפר ואברהם בן חסמא העישר חילק צדקה לעניים ולא נתגאה. לכן הטענות אינן טענות. וזה הפירוש של "ועצת ה' היא תקום" – היא – ראשי תיבות של הלל, יוסף, אברהם.
ברצוני לשתף את הקוראים במקרה אודות ר' חי גביזון זצ"ל שלו הייתי עד: לא אשכח את הדרשה של ר' חי גביזון בשנת תש"ו (1946) בביה"כ צלת פרג'ון (או דאר פרג'ון) שע"י צלא לכבירה בטריפולי. העדה באותם ימים היתה מדוכדכת ומיואשת, איש בכה באוהלו והיה פחד שמא תתחדשנה הפורענויות משנת 1945 מצד הערבים. ר' חי גביזון, כדרכו בקודש היה בטוח בצור ישראל וגואלו. השבת היתה פרשת בהר סיני (ספר ויקרא) ולאחר הוצאת ספר תורה מההיכל והנחתו על התיבה לפני הקריאה בענין, דרש הרב ואמר לקהל: אל תתיאשו, כי בהתחלת הפרשה כתוב תשבו איש אל אחוזתו. פירש: תשבו בגימטריה 708 היא שנת תש"ח, היינו 1948. בעוד שנתיים אמר, כולכם כאחד – איש אל אחוזתו כלומר אז תיגאלו ותסעו לאחוזתכם זוהי מדינת ישראל (שהיא אחוזת העם). והוסיף פירוש נוסף לרישא של הפרשה: בשנת היובל הזאת, יובל הרי זה 50 שנה והרי הקונגרס הציוני הראשון היה בשנת 1897 בבאזל וכעבור 50 שנה תהיה שנת 1948 היא שנת היובל, שנת הדרור והחופש שנת ה- INDIPENDENZE של העם כולו. אמנם אלה שבין הקהל (מיעוט היה) לא האמינו ל והוא ז"ל בשלו: הרי אמר אני מצטט מתורתנו הקדושה שהיא כולה אמת והוסיף בערבית "תוה תאראו" ז"א עוד תראו ותיווכחו שדברי שאני לקוחם מהתורה יתקיימו ותיווכחו שכך יהיה. ובאותה דרשה הוסיף עוד פנינה משלו בצטטו מספר תהילים מזמור כ"ט ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. וכבר אז ידע מה ערכו של הביטחון למדינה לכשתקום. הוא אמר: קודם כל עוז ואחריו יהיה שלום כי העוז והביטחון הוא העיקר שהרי זה ירתיע את האוייבים ואז במוקדם או במאוחר יעשו שלום עם עם ישראל הכל לפי סדר כרונולוגי: קודם עוז ואחריו שלום. אכן הי המעין נביא בעירו זצ"ל.
בשנותיו האחרונות התבודד הרב עם עצמו והחל לכתוב עוד חידוש תורה וקורות הקהילה. ימים אחדים לפני מותו יצא עם הכתבים מבלי לידע את המשפחה. בכ"ו באלול תשכ"ו נפטר. למרות החיפושים של בני המשפחה לא נמצא דבר. יום הסתלקותו לשמי מרומים היה יום אבל גדול לבני הקהילה כי נלקח ממנה אביה הרוחני והמיוחד במעשים הברוכים. יהי זכרו הקדוש ברוך.
