אירוע השנה — ליבלוביאדה 19 · 11–13 ביוני 2026 · מלון רויאל, ים המלח · להרשמה ←
אירוע השנה — ליבלוביאדה 19 · 11–13 ביוני 2026 · מלון רויאל, ים המלח · להרשמה ←
קווים לדמותו של הרב הצדיק במלאת 30 לפטירתו:
הרב נולד בשנת 1908 לאביו ר' דוד ז"ל ולאימו מרת כמיסה ז"ל בכפר יפראן שבג'בל. קהילות יפראן עתיקת יומין היא ותושביה היהודיים מיוחסים לגלויות הראשונות. קהילה זו שימרה מנהגים ואורחות חיים יהודיים מהעתיקים ביותר. ר' גברי בן לשושלת רבנים. אביו ר' דוד בן ר' פנחס בן ר' מסעוד בן ר' סעדיה בן ר' מימון מגידש.
כאן המקום לציין את תרומתו של הרב שגדל כבן יתום מגיל צעיר – אביו ר' דוד נפטר בקיצור שנים והותיר אלמנה צעירה ולה שני בנים ושלוש בנות. האלמנה מרת כמיסה המכונה דביונה דאגה לקיום המשפחה ובאופן חריג ביותר יצאה לעבודות שונות דבר שלא היה מקובל באותם ימים וזאת כדי לשחרר את הבנים מעול הפרנסה כדי שיוכלו להתמסר כל כולם ללמודים. את השכלתם התורנית קנו הבנים בעיר הבירה טריפולי ואצל נעים זמירות ישראל ר' בן ציון הכהן מג'רבה. באותה עת נצלו את שהותם בעיר טריפולי ולמדו גם איטלקית שאותה הנחילו לתושבי הכפרים. בתום הלימודים התפצלו – ר' גברי נשאר ביפראן ג'בל ואילו אחיו ר' יהושע נדד לכפרי ג'ריאן ושם הרביץ תורה וארגן את הקהילה. בהגיע פעמי הגאולה התמסר ר' יהושע לארגון העליה מהכפרים לעיר אך לדאבון הלב לא זכה לראות את הארץ שכל כך חשק בה. ר' גברי עלה בשנת 1949 בין ראשוני העולים מלוב באניה תאודור הרצל. התישב עם משפחתו במעברת בית-ליד (פרדסיה) ושם פעל בגיבוש הקהילה להתיישבות חקלאית. בסוף 1950 עלו לקרקע 2 מושבים: פלוג'ה א' (מושב עוזה) ופלוג'ה ב' (מושב שלווה) מהמושבים הראשונים בחבל ארץ זה שנקרא בהמשך חבל לכיש. הרב שהיה האישיות המרכזית, שמש בכל התפקידים בקהילה והצוות שטיפל בארגון ההתיישבות מצא סיוע ועזר רב ברב ובמנהיגותו. גם במושב שלוה המשיך הרב בתפקידו באותה המתכונת כמו בחו"ל ובשנים הראשונות אף ללא נטילת שכר על כך. הרב היה ראש הקהילה, מורה הלכה, חזן, תוקע, שוחט ושימש כתובת לכל בעיות הקהילה, והכל במסירות ובענוה שאפיינה אותו עד יומו האחרון.
ידוע כי ברשותו היו ספרי גורלות והיה בקי מאוד בנושא הקמיעות, אך בפועל נמנע מלהשתמש ולעסוק בהם גם מבני ביתו מנע כל גישה לספרים אלה. עד לפני שישה חודשים, עת נפל למשכב, תפקד ושרת את הקהילה בכל מאודו, זקוף קומה, הדור פנים וחיוך על פניו תמיד. נשמתו עלתה למרומים בשבת קודש פרשת אחרי מות בשעת ויהי בעלות המנחה כשקראנו קדושים תהיו. נטמן על פי בקשתו בבית העלמין נועם שבאזור שפיר סמוך למושב שלוה. ראוי לציין כי בתום השבעה התארגנה קבוצת צעירים מהמושב ובהתנדבות מלאה ועל חשבונם בנו ציון נאה וראוי לשמו על קברו של הרב.
רבנים ותושבי האזור טוענים כי סימנים מקדימים בישרו את מותו של הרב. ביום ששי פרצה סערה רוחות (אותה סערה הזכורה לכולם בעיצומו של יום קיץ יפה) וספר תורה באחד מישובי האיזור נפל בשבת בה נפטר. בסמוך למועד פטירתו היו לידו בנותיו והן ספרו כי בדיוק בשעה בה נפח הרב את נשמתו הגיע אדם עם זקן לחדר, קרא עליו "שמע ישראל" ונעלם. מסע ההלוויה של הרב נערך בדיוק באותה מתכונת בה נערכו הלוויות בחו"ל: תקעו בשופרות, עצרו והקיפו את גופתו שבע פעמים עד שהגיעו לחלקת הקבר.
ומעט מהכרות אישית:
בביקור שערכתי במושב שלוה לפני כארבע שנים בתורי אחר פריטים שמקורם בלוב הגעתי לרבנו בשעת צהריים חמה. הרב אותה עת נח במטתו ומיד כשראה אותי קם ושאל אותי לרצוני. בדחילו הסברתי לרב ושאלתיו אולי ישנם בבית הכנסת תשמישי קדושה שאינם בשימוש ובמיוחד ציינתי כי אני מחפש זוג רימונים מעץ שצורתם כצורת גליל ועליהם חרוטים פתחים כפתחי המערות של ג'ריאן ויפראן וידוע כי השתמשו בהם בעיקר בג'בל. ענה לי רבנו, יש לך מזל, שבוע שעבר היה כאן סוחר מירושלים שגם שאל אותי על דברים אלה ולא זכרתי היכן הם, היום אני זוכר. בוא עמי לבית הכנסת ואראה לך. הלכנו יחדיו מרחק לא קטן לאדם בגילו של הרב, הוא עלה עמי לעזרת נשים לארון הגניזה ובעודו מחייך את חיוכו הנהדר הצביע על מקום המצאם של הרימונים אותם חפשתי. שמחתי לא ידעה גבול והרגשתי שכך גם חש הרב. בהזדמנות אחרת, הגענו חבר ואני מצויידים בציוד הקלטה (וידאו) ובמשך כשעה ומחצה ראיינו את הרב והרבנית שתחיה, בסבלנות ותמיד עם חיוך על נושאים רבים ומגוונים הקשורים לקהילת יהודי יפראן בפרט ויהודי לוב בכלל. הקלטת אגב נמסרה לבני המשפחה כשבועיים לאחר פטירת הרב.
