אירוע השנה — ליבלוביאדה 19 · 11–13 ביוני 2026 · מלון רויאל, ים המלח · להרשמה ←
דומה כי אין יהודי לובי שאינו מכיר את הפיוט הזה, אותו נוהגים לשיר בטקס ברית המילה וגם בליל הזוהר.
ברם, מעטים מאוד יודעים מי כתב אותו.
ובכן, את הפיוט היפה כתב לא אחר מאשר ר' משה (מוסא) בוג'נאח, איש טריפולי שחי במאה ה 17 בטריפולי.
המידע אודות תולדות חייו של ר' מוסא בוג'נאח המצוי בידינו כיום מועט מאוד והוא נסמך על פיסות מידע מתוך כתב היד "סדר הדורות" (כ"י – רישום כרונולוגי של תאריכים ומאורעות שונים, פטירת חכמים ומנהיגים שהיה קיים בבית הדין הרבני בטריפולי, הוזכר ברשימותיו של גבריאל רקח ז"ל ומאז אבדו עקבותיו) של ר' אברהם כלפון זצ"ל.
מידע נוסף מגיע מתוך שיריו של ר' מוסא והוא מתייחס בעיקר לתקופה בה חי.
ר' שושן הכהן בספרו "ממלכת כהנים תולדות ושבחי הרבנים" מביא תיאור קצר על ר' משה בוג'נאח שנסמך על הכתוב ב"סדר הדורות" של ר' אברהם כלפון: "ר' משה בוג'נאח נולד בטריפולי, והיה בן יחיד לאביו שהיה אוהב תורה. הוא חלה באבעבועות רוח בהיותו צעיר ועקב כך התעוור. אביו שלחו למצרים אצל מהר"ם גאלנטי ואצלו למד, התחנך ונעשה חכם גדול ומשורר נפלא. הוא חזר לטריפולי ושימש כמלמד ילדים".
ר' משה בוג'נאח חיבר בחייו שירים ופיוטים רבים, רובם פיוטי תפילה, מעגל חיי אדם (ברית מילה, נישואין) ושירי גאולה.
לאחר שנים של מחקר, בהם נעשה שימוש בכתבי יד רבים מטריפולי וטוניס, ריכז הפרופסור אפרים חזן בספרו "ר' משה בוגנח איש טריפולי" למעלה מ 100 פיוטים ושירים המיוחסים בוודאות לר' משה בוג'נח.
כתיבתו של ר' מוסא הושפעה רבות משירת משוררי ספרד הקלאסיים.
שירתו של ר' משה בוג'נח עמדה בקו אחד גם עם גדולי פייטני צפון אפריקה: ר' פראג'י שוואט ור' ישראל נג'ארה ואחרים.
אהבת התורה המתגלה בשירת ר' משה, הן בשירים המיוחדים לכך (רשות לנשמת כל חי, ברוך שאמר, ס"ת, קדיש ועוד) והן בפיוטי מעגל החיים, מלמדת על מעמד נכבד לתלמוד-תורה ולתלמידי חכמים בקרב יהודי טריפולי של אותה תקופה.
גודלה והקיפיה של שירתו של ר' משה מובנים לאור מפעלו החשוב עד למאוד של ר' שמעון לביא זצוק"ל, שכידוע, בשנת 1549, בדרכו לארץ ישראל, עבר בטריפולי ומשראה את מצבה הירוד של הקהילה, נשאר בה והחזיר עטרה ליושנה.
ר' משה לא היה אמנם מתלמידיו הישירים של ר' שמעון לביא, שנפטר זקן ושבע ימים בשנת 1585. אולם כ 20-30 שנה אח"כ (ראשית המאה ה 17) כשנולד ר' משה, הוא זכה להתחנך ברוח מפעלו של ר' שמעון לביא, והתוצאות מעידות.
אולם, ולמרות גדולתו, לא יצא שמעו של ר' משה בוג'נח מעבר לגבולות לוב ותוניס.
עד כדי כך חסרות לנו ידיעות היסטוריות מהתקופה של המאות ה 15-18 שאפילו ר' מרדכי כהן זצ"ל, בספרו "הגיד מרדכי" מזכיר את ר' משה בשם "יהודי אחד שמו מוסא אבוג'ינאח, היה פייטן גדול חיבר כמה פיוטים". עד כדי כך רחוק התיאור המתומצת מהדמות האמיתית …
בספרו "הגיד מרדכי" מזכיר ר' מרדכי כהן מקרה אחד שיש בו כדי להעיד על גדולתו של ר' משה בתורה ועל מעמדו בקרב היהודים והמוסלמים כאחד:
במקרה מדבר על מוסלמי שהתגייר, אולם מפחד כי יאונה לו רע מצד אחיו, עשה זאת בסתר. לא די בזאת כי משך את לב אמו ואחותו לבוא בברית הדת היהודית ואף גירש את אשתו שהיתה שונאת יהודים.
"ליל מוצאי שבת אחד הלך אחמייד לבית חכם יהודי אחד, שמו מוסא אבוגי'נח והנה הוא מנגן פיוטים בעלצון נפש. ר' מוסא אבוג'ינח פסק מפיוטיו לחלוק כבוד להלך אחמייד, ויאמר אחמייד: מה נמלצו לי אמרי פיך בנועם חן שבח לבורא. לא באתי להפריע אותך משעשועיך, רק אחר גמר הפיוטים דבר סתר לי אליך. ואחר גמר הפיוטים גילה אחמייד מצפוני לבו לר' ומוסא, כי חשקה נפשו לבוא בברית דת יהודית.
ר' מוסא בידעו כי יד הגלות כבדה על היהודים פן תהיה תקלה אם יתגייר משולמי לדת היהודית, לא הסכימה דעתו לומר הן ולא דחה אותו, רק אמר לו: השיאך עצה, לך נא אצל החכם ר' יוסף עגיב, הוא איש חכם תלמודי חריף מביט למרחוק, הוא יורה לך הדרך תלך בא …".
מעצם פנייתו של המוסלמי דווקא לר' משה, ניתן להבין כי גם היה בר סמכה בנושאים הילכתיים מעבר למקובל.
במאמר זה לא ניכנס לצורת הכתיבה של ר' משה, מאפייניה ושאר מרכיבים ספרותיים ונסתפק באחד משיריו העוסקים בגלות וגאולה:
מָתַי, אֲדוֹן עוֹלָם / תְּרַחֵם אוֹתִי,
וְתִבְנֶה הָאוּלָם/ וּתְקַבֵּץ גָּלוּתִי
וַאֲנִי בְּשִׁיר נֶעְלָם / לָךְ, צוּר יְשׁוּעָתִי,
עֻזְּךָ אֲחַוֶּה/ תּוֹךְ הֵיכָלִי ?
שַׁלַּח אֲסִירִים / מִבּוֹר, אֵין בּוֹ מַיִם,
שִׁמְךָ מַזְכִּירִים / בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם.
אַדִּיר אַדִּירִים / פָּקַח לִי אָזְנַיִם
שָׁמַע קוֹלִי בבו .. לִי (חסר)
הִנֵּה הַיּוֹם בָּאתִי / לְחַלּוֹת פָּנֶיךָ
מָשְׁכָה תּוֹחַלְתִּי / לִרְאוֹת בֵּית קָדְשֶׁךָ
הַט לְשַׁוְעָתִי / וּפְקַח לִי עֵינֶיךָ
עַד אָן אֲקַוֶּה / בְּגוֹאֲלִי
חַנּוּן, עַד אָנָה / בְּבוֹר תִּשְׁכָּחֵינִי ?
זְכוּת מִי מָנָה / זְכֹר וְזָכְרֵינִי !
שָׁנָה אַחַר שָׁנָה / צָרוֹת תְּסוֹבְבֵינִי
דּוֹד, לִבִּי דָּוֶה / צוּר פּוֹעֲלִי !
חַנּוּן, עַד מָתַי / בַּבּוֹר תִּשְׁכָּחֵינִי?
נִתְּקוּ שְׁנוֹתַי / וְחָשַׁךְ מְאוֹר עֵינַי
וְאִם רַבּוּ חַטְּאוֹתַי / לְמַעַנְךָ, וְלֹא לְמַעַנִי
דּוֹד, לִבִּי מִתְאַוֶּה / לִרְאוֹת הֵיכָלִי !