ר' ראובן (באנו) פלאח ז"ל

המשפחה עלתה ארצה בשנת 1951 (הקדימו ועלו לארץ שניים מאחיי). המשפחה השתכנה במעברת באר יעקב וחיה בתנאים הקשים שהיו מנת חלקם של כל העולים החדשים באותם ימים.
באותה תקופה שימש אבי כמורה במעברת יוחנן בדרום.
כל מכריו ומוקיריו של אבי ז"ל זוכרים כמה עניו ונחבא אל הכלים היה, מעולם לא ניסה להתבלט ומעולם לא ניסה להתמרפק.

ספרו לי וותיקי המשפחה על אפיזודה בחיי אבי המעידה על אופיו: ידוע המנהג הרווי בקרב העדה שלנו, שביום תשעה באב, אחרי תפילת מנחה נוהגים לשטוף ולנקות את הבית. כשאבי ז"ל עוד היה רווק, אמו ז"ל רצתה לשטוף את הבית. אבי ז"ל אמר לה שהיום הוא יום אבל ואסור לעבוד ביום זה. כאשר אבי ז"ל יצא מהבית להתפלל, שטפה סבתא את כל הבית. כשחזר אבי מבית הכנסת מצא את הבית שטוף ונקי. הוא לקח אפר מהתנור ופזר בכל הבית באמרו לאמו: כך צריך להיראות הבית ביום חורבן בית מקדשנו.

כל חייו סבבו סביב חינוך ילדי ישראל, הוא עסק בעבודת קודש זו עד יומו האחרון – פשוטו כמשמעו.
ביום פטירתו הוא עוד הספיק להשלים את יום עבודתו.