כנס סליחות בירושלים · ימים א׳–ג׳, 30.8–1.9 · מלון רמדה · לפרטים ולהרשמה ←
כנס סליחות בירושלים · ימים א׳–ג׳, 30.8–1.9 · מלון רמדה · לפרטים ולהרשמה ←
זכור לי שבימי אברהם הטל, שהיה ספרן של מכון בן צבי וחתן פרס ישראל, הוא היה מפרסם בכל שנה ספר עב כרס על כל מה שהתפרסם על קהילות יהודי ארצות ערב, ובתוכן יהודי לוב. זכור לי שבפעם האחרונה שהתעדכנתי היו מעל 7000 פרסומים על יהודי לוב, בתוכם ספרי היסטוריה, מחקר, מאמרים בעיתונות המקצועית ומאמרים כלליים. אני סבור, שכמות החומרים המחקריים גדלה, ושהם גם איכותיים יותר. אבל לצערי, עדיין לא מצאתי ספר שכותב היסטוריה המבוססת על המקורות שלנו.
כידוע, ספרי היסטוריה נכתבו על ידי הצד של השליטים ושל המנצחים. לרוע מזלו של העם היהודי, ההיסטוריה שלנו מלאה דיכוי ורדיפות בכל הדורות, כך שקשה מאוד להתייחס לספרים ולמחקרים שיצאו עד היום בשוויון נפש.
קיימות דוגמאות רבות הממחישות היעדר התחשבות במקורות יהודיים במחקרים היסטוריים:
הדוגמא הבולטת ביותר נמצאת בספרו החשוב מאוד של ההיסטוריון האיטלקי רנצו דה פליצ'ה "יהודים בארץ ערבית", שיצא לאור באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת. דה פליצ'ה עשה עבודה מדהימה, והוא כלל במחקרו לקראת כתיבת הספר אלפי מקורות. אך ראה זה פלא, מכל המקורות לא נחקר ולא נבדק אף מקור יהודי. דה פליצ'ה התייחס ליהודי לוב כאל מנוצחים. כל נושא ריכוז היהודים במחנה ג'אדו מתפרש על דפים בודדים. מכאן נובעת קלות הראש של המחבר בגישתו לחומרת הנושא. יחסו של דה פליצ'ה אל היהודים בא לידי ביטוי בקריאה שבין השורות ולא באופן ישיר. לדוגמה: בפרק המסקר את המקצועות של היהודים הוא רומז על רדיפת בצע של היהודים, ובפסקה אחרת הוא כותב שהיו יהודים מגידי עתידות. כאן אני רואה את הפנים האמתיות של המחבר ואת היחס המזלזל שלו, ואולי גם האנטישמי, כלפי העם היהודי.
גם בספר של אריק סלרנו "תרצחו את כולם" (על מחנה ג'אדו) אפשר להרגיש את ההתחמקות של המחבר מעובדות חשובות. אריק סלרנו כתב ספר בן 200 עמודים, אבל נזהר, לדוגמה, לספר מה היו שמותיהם של מפקד המחנה וסגנו. הוא כותב בהערת שוליים omissis, כלומר "הורדתי אותו". גם את שמות הנרצחים הוא אינו מציין, שזה, לדעתי, ממש חמור. עלי לציין שהאיטלקים אינם זורקים כלום. כלומר, שמות הנרצחים נמצאים ב"ארכיון המושבות" אבל מוסתרים היטב.
אני מרגיש תסכול נוראי כשאני נפגש בקביעה האומרת ש"הנאצים שילמו על מה שקרה בג'אדו בסופו של דבר". כביכול, נסגר מעגל. רגע, רגע, איזה מעגל נסגר? מעגל של טיוחים והסתרות? הרי מה הקשר בין ג'אדו לנאצים? במחנה הריכוז ג'אדו לא היו הנאצים בכלל. את המחנה ניהלו האיטלקים והאסקארי – החיילים הערבים ששירתו בצבא האיטלקי.
אבל בואו נחזור אל ספרי ההיסטוריה ואל הבעיות שלהם. על יהודי לוב בין השנים 1500-1800 כמעט שלא נכתב דבר. כל התקופה של שבתאי צבי, נביא השקר מהמאה ה-17, פשוט נעלמת מדפי ההיסטוריה. והרי היו יהודים בלוב באותה התקופה, ואילו היו נחשפים מקורות יהודיים דוגמת חילופי שו"ת שהתבצעו במשך 100 שנה, היה אפשר ללמוד רבות על קורות היהודים בלוב בתקופה האמורה.
קיימים גם אירועים מכוננים וחשובים שלא באו לידי ביטוי בספרי ההיסטוריה, כמו לדוגמה:
במלחמת העולם הראשונה גויסו בכפייה אלפי ערבים ו-800 יהודים, רובם מטריפולי, לתעשיית הנשק באיטליה (כנראה למפעל Ansaldo). העובדה שאיטלקים לא נמנו ביניהם די מעוררת חשד בנוגע למטרה שלשמה הם גויסו. נראה שמדובר היה באנשים חסרי חשיבות, וממש לא היה חשוב לבדוק מה עלה בגורלם באיטליה, והאם הם חזרו בחזרה אל בתיהם או לא.
קדם לכיבוש 400 שנה של שלטון עות'ומאני, לכן יותר מטבעי הוא שחלק גדול מהיהודים תמך בטורקים.
ההתעלמות ממקורות יהודיים בכתיבת היסטוריה הביאה לכך שפרשה שלמה נעלמה מההיסטוריה שלנו:
עם הכיבוש האיטלקי התעוררו המון בעיות בלוב. הכובש האיטלקי חשד בתמיכה של היהודים בשלטון
הקודם, שבו הם נהנו מאוטונומיה וממעמד משפטי נוח מאוד. לכן, החל משנת 1911 פתחו האיטלקים עשרות מחנות ריכוז גם בלוב וגם באיטליה, ואליהם נשלחו האנשים שנחשדו בפעילות נגד הכובש. בתוך עשרות האלפים שמצאו את מותם שם היו גם יהודים שנלחמו נגד האיטלקים עם המורדים של עומאר אל מוכתר. עומר אל מוכתר היה מוג'אידין. משמעות הדבר שהוא היה גיבור של צבא גרילה שפעל בהרים וביערות נגד האיטלקים במטרה לשחרר לוב מהאיטלקים .
ארכיון משרד המושבות מלא במכתבים מבקשי חנינה. באיטליה נשלחו המורדים לאיי טרמיטי, אוסטיקה ומקומות נוספים. השיטה הייתה לתת לאנשים למות בחוסר כול. לא נתנו להם שמיכות, אוכל, תרופות, כך שתוך זמן קצר מתו אלפים.
יצחק פריג'ה ושלום עזורא פנו במכתב מאיי טרמיטי לשר ברטוליני, שר המושבות, בזאת הלשון: "מתחננים לכבודו לסלוח לנו ולשחרר אותנו. אנחנו אנשים עניים ואבות משפחות אותן עזבנו ללא כל עזרה ובעוני המחריד ביותר." אין לדעת אם שוחררו או לא. כמעט כל האנשים שנשלחו לאיים לא חזרו.
לפני מספר שנים בנו אנדרטה באיי טרמיטי לזכר האנשים שמתו שם, אבל בג'אדו עד היום אין שום אנדרטה לזכר קהילת יהודי בנגאזי. איש לא ביקש זאת, ובכלל, במשך שנים קדאפי טען לבעלות על איי טרמיטי מהסיבה שתקופה ארוכה מאוד האוכלוסייה הלובית שנכחה במקומות הללו הייתה גדולה מזו האיטלקית – פי 6 ויותר (כ-500 איטלקים ויותר מ-3000 לובים, ביניהם עשרות אחים שלנו, יהודים).
נראה שנושאים כאלה אינם מביאים רייטינג, ולכן לא נראה יחקרו עליהם הרי כידוע ,Italiani brava gente או כמו שכותב אנג'לו דל בוקה (היסטוריון איטלקי שפרסם בעשרות מאמרים וספרים את הפשעים שהאיטלקים ביצעו באפריקה) italiani brava gente? "איטלקים אנשים טובים" או "איטלקים אנשים טובים?"
חשוב לי להזכיר פה דמות דומיננטית ביותר בשם אטורה באסטיקו. גדולתו היא בכך שכמעט ולא שמענו עליו, אבל חשוב מאוד לשמוע מקצת ממעשיו. באסטיקו היה גנרל בצבא האיטלקי, נלחם בספרד ובאפריקה והיה חבר אישי של מוסוליני. הוא מונה ב-19/7/41 למושל של לוב.
למעשה, במלחמת העולם השנייה הוא היה המושל של לוב. כולנו יודעים מה כוחו של מושל. ביום העצמאות של איטליה בשנת 1957, קיבל אטורה באסטיקו תואר "אביר בעל הצלב הגדול לכבודה של הרפובליקה" "Cavaliere di gran croce dell'ordine al merito della repubblica italiana". עלי לציין שבסטיקו היה מושל לוב עד 23/1/43, התאריך שבו טריפולי נפלה בידי האנגלים. בהמשך חזר לאיטליה ויצא לפנסיה. ב2/6/46 נפלה המלוכה והתחילה תקופת הרפובליקה הדמוקרטית האיטלקית. את תואר הכבוד הוא קיבל ארבע-עשרה שנה אחרי שיצא לפנסיה, ואחרי שהשלטון שאותו הוא שירת (המלך והפשיזם) נפלו מזמן. האם קיבל את תואר הכבוד עבור היותו מושל לוב או בשל היותו מושל בזמן מחנה השמדה ג'אדו? זאת אין לדעת, אבל זה היה הדבר החשוב ביותר שקרה בתקופתו.
לדעתי, יש מקום לחשיבה מחודשת על כתיבת ההיסטוריה של קהילתנו המפוארת. צריך לערוך יותר מחקרים גם מהעבר הרחוק יותר (1500-1800), ובמיוחד בתקופת הקולוניאליזם האיטלקי. יש צללים רבים שעדיין אפשר להאירם.
