כתב העת לבלוב – מתוך גליון 26
ר' יוסף (סוסו) תשובה, ה' יקום דמו / דוד ג’אן הי”ו ויוסף בן דוד ג’אן הי”ו
תלמיד חכם, חסיד ועניו,
נרצח בטריפולי במאורעות 1948.
ה' בסיון התש"ח – 12.6.1948
…לאחר שיצאו המגנים מהבית, נשמעה צעקה מאחור, ומתוך ביתו של רבי סוסו תשובה יצא ערבי בריצה, ובידו גרזן מגואל בדם.
המצב הביטחוני הרעוע בארץ, כאשר ערבים בני עוולה למכביר רוצחים יהודים, נשים וטף על לא עוול בכפם, מסעיר את נפשנו ולא נותן מנוח. זאת איננה תופעה בת חלוף, ודומות לה אירעו, לצערנו, בהיסטוריה במשך מאות ואלפי שנים. גם יהודי לוב סבלו מפורענות קשה ונלוזה זו. בחרנו הפעם להביא בפניכם את סיפורו של ר' יוסף סוסו תשובה זצ"ל, תלמיד חכם, עדין נפש, צנוע ועניו, שלא עשה רע מימיו לאיש וכיבד גם את שכניו הערבים. אולם כל אלו לא עמדו לזכותו, ובפרעות 1948 ערבי רצחו נפש במכות גרזן.
רבי יוסף סוסו תשובה ז"ל נולד בטריפולי בשנת התרמ"ה-1885 לערך, להוריו שמעון ומסעודה תשובה. בילדותו למד הוא בבית הכנסת "דאר אסרוסי" אצל ר' משה אסרוסי, גדול מורי השחיטה. לאחר מכן ינק תורה, תלמוד ופוסקים אצל רבי כמוס אג'רבי, אב בית הדין הרבני בטריפולי.
הוא נישא לשמחה-מאחו נעמן, דודתו של רבי משאני נעמן, ושמות ילדיהם: רחמים, מאיר ופורטונה.
בצעירותו משמש רבי סוסו כמלמד ומורה ללימוד קריאה לילדים בבית הכנסת "דאר אסרוסי". בשלב מאוחר יותר אף לימד משנה וגמרא בבית הכנסת "דאר פרג'ון". בגיל מתקדם יותר הוא משתתף בלימוד גמרא ומפרשים, בחברותא, בישיבות "דאר ביבי" ו-"דאר ברוך", שתלמידיה היו מקבלים מקופת הקהילה קצבה חודשית צנועה. בקיאותו הרבה של רבי סוסו בתלמוד הייתה מרשימה ומעוררת התפעלות. חבריו ללימוד היו מחכים בכיליון עיניים לבואו, עת התלבטו בהבנת סוגיות בתלמוד. בקול שקט ונינוח היה מבאר את הסוגיות מבלי אפילו שיסתכל בספר. את ידיעותיו ובקיאותו העצומה הוא ייחס לרבו ר' כמוס אג'רבי, שהיה גדול בתורה חריף שכל ובעל ידע רחב ומעמיק.
ר' סוסו שימש כחזן קבוע בבית הכנסת "דאר אזטלאוי" שנמצא ברובע היהודים "אלחארה אצגירה" (הרובע הקטן). בקיאותו בקריאת התורה הייתה ידועה ומפורסמת בין יהודי הקהילה. בימי השבתות השכים קום להתפלל במניין ראשון, ונשאר לקרוא בתורה מניין אחרי מניין, עד המניין האחרון. בהיותו סמוך ובטוח שאין עוד מתפללים הזקוקים לעזרתו, רק אז היה חוזר לביתו לקדש ולסעוד סעודת שחרית של שבת.
רבי סוסו בעל האופי השקט והרגוע ומאוד מתון, בלט בצניעותו ובענוותו. הוא היה צועד לאטו עם ספר קודש מתחת לבית שחיו, ובידו השנייה מניפה להקלת החום. יחסיו עם הבריות היו טובים, והליכות חייו פשוטות. בכל עת עסק בתורה גם כשהיה מתהלך בדרך. פעמים רבות התהלך עם עוד תלמידי חכמים בעלי שם בקהילה, כדוגמת ר' מאיר ג'נאח ר' חואתו לוזון ועוד, כשהם מתווכחים על סוגיה כלשהי בתלמוד, או מפרשים. טוב לבו ורגישותו לבני משפחתו ולסובבים אותו שימשו דוגמה ומופת. מעולם לא הראה פנים זועפות או סימן כלשהו של כעס. חיוך קל נסוך היה תמיד על פניו, עם מבט אבהי רחמני, וגם כשדיבר היו דבריו רגועים ושקטים עם שלוות נפשית טהורה וביטחון מלא בה'.
דרישות כמעט שלא היו לו. כל פעולה שרצה לעשות, עשה הוא בעצמו. הוא לא רצה להטריח אחרים בשביל צרכיו הוא, הוא לא אהב שכבוד אחרים יפגע בגללו.
הוא ניהל את חייו בתמימות ובנאמנות. ונהג בכבוד ובנימוס עם בני ביתו ואחרים. הוא שימש דוגמה בהתנהגותו והיה מטיף לנהוג כבוד כלפי הזולת, מזהיר מפני פגיעה ברכושם ובכבודם של אחרים. במיוחד היה מזהיר מפני גזלת הגוי ופגיעה בכבודו. הוא היה אומר: "כל זלזול ביחסינו לגוי או פגיעה ברכושו, עלולה לגרום חס ושלום לחילול ה', ובזיון לעם ישראל ודתו. לעומת זאת שמירה על כבוד הגוי ורכושו, מוסיפה כבוד והערכה לעם ישראל ולתורתו, וגורמת לקידוש ה' בין הגויים." לזאת הוא בעצמו שימש דוגמה אישית. כאשר היה מזדמן לביתו ערבי המבקש נדבה, הוא היה מתפנה מכל עיסוקיו, מטפל בו ומגיש לו מנת אוכל ומשקה כדי שובע.
את רוב שעות היום והלילה וכל רגע פנוי הקדיש ר' סוסו לקריאה ולעיון בספרי הקודש והמפרשים. פעמים רבות בני ביתו היו מוצאים אותו שקוע בשינה עמוקה, עם ראש רכון על הספר, או שהוא שוכב פרקדן כשהספר על פניו.
גם את ימי השבתות והמועדים הוא הקדיש ללימודי הקודש. עוד לפני עלות השחר יצא להיות ראשון בבית הכנסת והיה אחרון היוצאים. בסיום סעודת שחרית בביתו, היה נוטל את הספר אל מתחת לבית שחיו וממהר לחזור לבית הכנסת כדי להמשיך בלימוד התורה.
מלבושו:
הוא התלבש בלבוש היהודי המסורתי:
קמיג'ה – חולצה לבנה ארוכה עד מעט מעל הברכיים עם שרוולים ארוכים.
סרוואל – מכנסיים לבנים רחבים המגיעים עד מעט מתחת לברך.
פרמלה – וסט, מותניה, חסרת שרוולים בצבע תכלת-כחול עם רקמה בצבעי שחור-כחול עמוק.
טאקייה חמרה – כובע אדום מבד לבד.
סאכו – מעיל שחור ארוך מבד משובח.
"זה לכבוד שבת"
ר' סוסו נהג לערוך ביום שישי את הקניות לשבת, כאשר כל מצרך היה קונה בנפרד כדי לזכות בשכר פסיעות. על כל קניה היה אומר: "זה לכבוד שבת", במיוחד דגים ופרחים, שהיה משתדל לקנות את המשובחים ביותר שבהם לכבוד השבת. היה גם לוקח למאפייה את המגש עם הלחם מעשה ידי אשתו, ולאחר שנאפה היה מחזירו לביתו לשם המצווה.
פרעות 1948 ואחרית ימיו
ביום שבת, ערב חג השבועות, פורצים בלוב מאורעות 1948 ה' בסיון תש"ח. אספסוף ערבי אשר התאסף ב"באב אל-חורייה" בטריפולי (מעין קסבה, מגורי האוכלוסייה הערבית הדלה ביותר ומקום מפלט לפושעים ומפרי חוק) הצטייד באלות מעוטרות בסכיני גילוח, מוטות ברזל, סכינים, גרזנים, קרדומים וכיוצא באלה, ונע באלפיו לכוון הרובע היהודי. הפורעים נתקלו בהתנגדות עזה של ארגון ה"הגנה" בשערי הרובע שהשתמש בנשק קר וחם כאחד, כולל רימוני יד ובקבוקי מולוטוב. הפורעים הערבים נאלצו לסגת, אולם בסיועם של קבוצות ערבים שהגיעו מארצות המגרב בדרכם לעזור לאחיהם בפלשתינה נגד הציונים, תוקפים שוב ומאלצים את המגנים בראשותו של אליהו מכלוף (לילו וקיו), לסגת לאחור.
רבי סוסו ומשפחתו מתגוררים ברחוב אוגוסטו ריגי פינת רחוב דנטי אליגיריי שבעיר טריפולי, כאשר בשמי טריפולי מתקדרים עננים שחורים של איבת הערבים כנגד היהודים. כל בני המשפחה מסובים לשולחן העמוס מכל טוב לסעודה שלישית מעשה ידיה של שמחה אשתו. תוך כדי אכילה נשמע קול המולה בחוץ. בני המשפחה המבוהלים מציצים החוצה, ולעיניהם מתגלה מראה האספסוף הערבי המצויד בכלי משחית, הזועם מתפרע ושועט קדימה בחמת רצח. בני המשפחה המבוהלים נסים על נפשם למצוא מקלט אצל אחת המשפחות הנוצריות באזור. רבי סוסו בשלוות נפש דוחה את בקשתם להימלט ועומד על דעתו שהוא חייב לסיים בנחת את סעודתו ולברך את ברכת המזון. זוהי הפעם האחרונה שבני המשפחה רואים את ר' סוסו בין החיים.
בעת נסיגתם המגנים נכנסים לביתו של רבי סוסו תשובה ומוצאים אותו, להפתעתם, כשהוא שקט ורגוע, מתהלך בפרוזדור הבית ומעיין בספר תלמוד האחוז בידיו, שקוע בעולמות עליונים וכל המהומה שבחוץ כאילו איננה נוגעת לו. הם מבקשים ממנו בדחיפות להצטרף אליהם, אולם כשמבט אפוף ותדהמה על פניו, הוא דוחה את בקשתם ומברכם "יהי ה' עמכם". הם האחרונים שראו אותו בחיים.
לאחר שיצאו מהבית, נשמעה צעקה מאחור, ומתוך ביתו של רבי סוסו תשובה יצא ערבי בריצה, ובידו גרזן מגואל בדם.
לאחר הרגעת הרוחות, האספסוף הפרוע נפוץ לכל עבר. היהודים המשיכו להתגודד קבוצות קבוצות ולהתריע על אזלת ידם של השלטונות האנגליים, שלא נקטו בשום אמצעי מנע לחסום את התפרעות הערבים בעודה באיבה.
בני המשפחה חוזרים הביתה מתוך תקווה שהכול עבר בשלום. אולם אז מתגלה לעיניהם מחזה מזעזע. הבית היה פרוץ, שברי כלים וזכוכיות היו מפוזרים בכל פינה. כתמי דם שינו את צבע המפה שעל השולחן, הרצפה וקירות הבית היו מגואלים בדם.
ביום שבת, ערב חג השבועות, ה' בסיון התש"ח – 12.6.1948, החזיר רבי יוסף סוסו תשובה זצ"ל את נשמתו לבוראו. בשעות הלילה, בזמן העוצר, נלקח ר' יוסף סוסו תשובה לקבורה בבית העלמין היהודי בטריפולי עם ליווי משטרתי, בלי להביא זאת לידיעת בני המשפחה. ה' יקום דמו, ותהי נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן.
מזוודה בעליית הגג
לבני המשפחה שעסקו לאחרונה בפינוי הבית של רחמים תשובה, בנו של הרב, ברחוב סמילנסקי בנתניה, נכונה הפתעה גדולה ומרעישה. הבית שעמד סגור במשך כמה שנים, נמכר. 64 שנים לאחר הירצחו הטרגי של ר' יוסף תשובה זצ"ל, נמצאה מזוודה נשכחת בעליית הגג. לעיני בני המשפחה הנדהמים בפתחם את המזוודה, מתגלה מעיל בצבע חאקי ספוג בדמו של ר' יוסף זצ"ל. מעיל עם מספר קרעים שנוצרו מסכין או גרזן, ושאותו הוא לבש בזמן הירצחו בידי בני העוולה הערבים.
ביום א' כ"ח בתמוז התשע"ב – 2012, התכנסו בבית העלמין בשכונת בן ציון בנתניה, כל משפחת צאצאי ר' יוסף תשובה זצ"ל, לטקס קבורת המעיל. המעיל הוטמן בתוך קברה של רעייתו שמחה שעלתה לארץ עם ילדיה ונכדיה.
קבורת המעיל הספוג בדם סימלה, למעשה, את קבורת ר' יוסף סוסו תשובה ברגבי אדמת ארץ הקודש.