כנס סליחות בירושלים · ימים א׳–ג׳, 30.8–1.9 · מלון רמדה · לפרטים ולהרשמה ←
כנס סליחות בירושלים · ימים א׳–ג׳, 30.8–1.9 · מלון רמדה · לפרטים ולהרשמה ←
בשנת 1967 נרצחו בני משפחת ברנס ורקח. האופן שבו נרצחו אינו מאפיין את הקצינים הלובים. הדמיון הגדול בין שיטת הרציחה של בני משפחתי לשיטת הרצח של הגרמנים הנאצים הוביל אותי לתאוריה הקושרת בין האסלם לנאציזם. היחסים הקרובים בין האסלם לנאצים החלו עוד בזמנו של חאג' אמין אל חוסייני והיטלר ימ"ש, כשהמכנה המשותף ביניהם היה השנאה התהומית כלפי היהודים.
לפני חמישים שנה, בחודש אייר, במקביל לפרוץ מלחמת ששת-הימים בארץ-ישראל, התרחשו בלוב מאורעות דמים שפגעו בשארית הפליטה של קהילות ישראל בטריפולי ובבנגאזי. בין ההרוגים בטריפולי היו שתי משפחות שמנו יחדיו שלוש-עשרה נפש: שלום וזכיה לוזון וששת בניהם, אפרים ופורטונה רכאח, בנם ובתם, והסבתא, אם פורטונה, אמיליה חביב, אחותו הבכירה של מורי אבי אלפרדו בראנס, ע"ה כולם.
שתי המשפחות הוצאו מבתיהם באחד מלילות העוצר בימי המלחמה על ידי חיילים לוביים, בפיקודו של קצין בשם מ. גריטלי ימ"ש. נמסר להם שהם מובלים למחנה גורג'י, מחנה שבו רוכזו יהודים לשם הגנתם. אך זאת הייתה, כמובן, הטעיה. למעשה, הם הוסעו למחצבה מחוץ לעיר, שם הם נורו, גופותיהם הושלכו לבור שהכיל סיד, ולתוכו הזרימו מים, פעולה שהשחיתה את הגופות.
שיטת הרצח הזאת לא הייתה אופיינית לפורעים הלוביים. לכן אין לי אלא להסיק שאותו קצין קיבל השראה משיטות הרצח של הגרמנים במלחמת העולם השנייה. בנוסף לזאת, היו גרמנים ששהו בלוב בשנות השישים. חלקם ישבו בטריפולי במסווה של עובדים בחברה העוסקת באיתור ונטרול מוקשי מלחמה באזור מדבר אל-עלמיין, שרידים ממלחמת העולם השנייה.
וכאן העדות אישית שלי מאששת זאת: בשנות השישים למדתי בבית הספר היסודי הצרפתי "Mission Laique Francaise", ששכן בפרוור"Giorginpopoli ". בין השנים 1963-1964 למד אתי בכיתה נער גרמני, בנו של אחד מעובדי החברה . אחרי כמה חודשים של יחסים הוגנים בינו לביני, הוא החל לדקלם באוזניי מסרים נאציים כגון: "אני קראתי את כל התנ"ך שלכם… לא ניתן לכם להשתלט על העולם… אנחנו מצווים להמשיך בדרכו של היטלר…". העניין הסתיים בתגרת ידיים בינו לביני שהופסקה בהתערבות מנהל בית הספר. המנהל איים לסלק את הנאצי הצעיר מהלימודים, אם ימשיך להתגרות באופן הזה. אולם לא היה באיום הזה צורך, שכן בסוף שנת הלימודים, הבחור בישר לחברי הכיתה שמשפחתו עוזבת את לוב ועוברת למצרים, כדי להציע את שירותי ה"חברה" למצרים ולסייע להם במאבק נגד מדינת ישראל. ואז לפתע, הוא חשף את אמות ידיו והראה לנו את צלבי הקרס המקועקעים עליהן.
יש סיפור מעניין נוסף שנודע לחלק מבני הקהילה. ערב אחד הופיעו שני בחורים בחנות העורות של אבי ז"ל, בשארע חרטום, בקרבת בית הכנסת "בית-אל". הבחורים הזדהו כחברי כנופיית נוער יהודי,"Hara's gang" (כנופית הרובע) וביקשו רשות מאבי "לטפל" בגרמני הזה, ואני מסרתי להם את כתובתו. ייתכן שהמעקב שלהם ואולי גם ה"טיפול" שהעניקו להם גרמו למשפחתו להרגיש לא בטוחים בטריפולי.
זהו הקשר שעליו אני מצביע בין התעמולה הנאצית לתעמולה הנאצריסטית של המנהיג המצרי דאז, שהייתה מגובה בהטפה ארסית של הדרשנים המוסלמים במסגדים.
הקשר בין האסלם לנאצים התחיל בקשרים שבין היטלר למופתי חאג' אמין אל חוסייני, יימח שמם. למרות מוצאם השמי, היטלר ראה במוסלמים יסוד אצילי. השנאה התהומית ליהודים הייתה המכנה המשותף והבסיס לשיתוף פעולה ביניהם.
הקשר האסלמו-נאצי החל קודם המלחמה, והוא נמשך עד ימינו, כשקרנות גרמניות מסייעות לארגונים הפועלים לערער את יסודות הציונות והיהדות, ואין זה המקום להאריך.
