כנס סליחות בירושלים · ימים א׳–ג׳, 30.8–1.9 · מלון רמדה · לפרטים ולהרשמה ←
כנס סליחות בירושלים · ימים א׳–ג׳, 30.8–1.9 · מלון רמדה · לפרטים ולהרשמה ←
את ליל הסדר האחרון בטריפולי חגגה משפחת אבי בביתה המרווח שעל שפת הים. לפניה התגורר בבית המפואר השגריר הצרפתי אשר נאלץ לחזור לארצו, לאחר שהכריזה איטליה מלחמה על צרפת ואנגליה.
בראש שולחן האירוח הענקי הייתה מונחת קערת הפסח, אשר בתוכה היה סבי מסדר את ה'סימנים' שבלעדיהם לא ניתן לקיים סדר פסח כהלכתו: כרפס, מרור, מצה, חרוסת, ביצה, ומעל הכול הייתה מונחת בראש הקערה גולת הכותרת – זרוע של כבש.
בטריפולי המעטירה לא היה סבי צריך לטרוח ולהזמין אצל הקצב את הזרוע לקערת הסדר. הקצב ידע מראש שיש להכין ללקוחותיו הקבועים את נתח הבשר המתאים להם לשבתות, לחגים ולסדר הפסח. בראש השנה היה מגיע אל הבית בשר ראש בקר, ובפסח נשלחה אל המטבח זרוע של כבש על ידי שליח.
את סדר הפסח הראשון בארץ ישראל חגגה המשפחה בבית שבנה סבי באחד מביקוריו הרבים בתל אביב – בת דמותה של טריפולי – בתחילת שנות השלושים. הבית עומד על תלו עד היום ברחוב הרב קוק 22 בתל אביב, לא רחוק מהים.
לקראת סדר הפסח הראשון בארץ הלכה סבתי אל שוק הכרמל הסמוך, וקנתה את המצרכים הדרושים כדי לקיים את החג כהלכתו. בערב החג ישבו סביב השולחן תריסר הילדים, ובראש השולחן ישב הסב וסידר על גבי הקערה את המצרכים הדרושים: כרפס, מרור, מצה, חרוסת, ביצה.
אבל כשהגיע אל הזרוע, הפנה מבט שואל לעבר סבתי. הדם אזל מעורקיה, ופניה החווירו מרוב בהלה.
המשימה למצוא זרוע שתונח בקערת הסדר הוטלה על הבן הבכור, על אבי.
בימים ההם לא היו המרכולים פתוחים בערבי שבתות וחגים בתל אביב. בעצם, לא היו מרכולים כלל, והעיר העברית הראשונה לבשה חג. האנשים הספונים בבתיהם הסבו אל הסדר בחיק משפחותיהם. מכל עבר נשמעה קריאת ההגדה, ובראשה שירת 'מה נשתנה' אשר נישאה בפי התינוקות בקולות מהוססים.
מסע החיפושים אחרי הזרוע הנעדרת החל, לאחר שיצא אבי מרחוב הרב קוק ופנה צפונה לאורך רחוב הירקון. בפינת רחוב אלנבי הייתה מסעדה פתוחה, אבל המלצר פרץ בצחוק כששמע את הבקשה המוזרה.
"יש כאן אחד שרוצה לקנות זרוע של כבש," הוא צעק לעבר הטבח, והלה הציץ מהמטבח כדי לבחון את האיש המוזר וגלגל את אצבעו על הרקה.
גם מהמסעדות האחרות הפזורות לאורך הרחוב נשמעה תגובה דומה, אך אבי לא התייאש. כשהגיע למלון דן, הסכים השומר להכניסו אל המטבח והצביע לעבר הכניסה הצדדית של העובדים.
אבי הפציר בטבח המופתע לבוא לקראת משפחת העולים החדשים הממתינים בקוצר רוח לזרוע, אשר בלעדיה לא ניתן לקיים סדר פסח כהלכתו. אחרי תחנונים והסברים נעתר הטבח והלך להביא לו את מגוון המנות המוגשות בליל הסדר לאורחים במלון דן, וביניהם אף הזרוע המובטחת.
כשחזר הטבח, נראה היה כי הוא שב בידיים ריקות, זרוע של כבש לא הביא אתו, אבל כנף זעירה של תרנגולת הביא גם הביא.
כסף לשלם לו לא היה לאבי, ולכן הפקיד אצלו את דבר הערך היחיד שענד על אצבעו, את טבעת הנישואין.
בלב חצוי חזר אבי הביתה בריצה, כשהוא נושא את תחליף הזרוע היקרה מפז בידו, כדי שאפשר יהיה להתחיל סוף סוף לחגוג את ליל הסדר.
מתנשם ומתנשף נכנס אל הבית, וכשהגיש את הכנף לסבי, צחקה הסבתא ואמרה: "כנפיים של תרנגולת? יש לי במרק המון כנפיים של תרנגולת."
