שמחה שמואל בערב המחווה לנשות לוב ריגשה את הקהל בהיכל התרבות באור יהודה: "בצבא כאשר יד מניחים על הרקה- זו הצדעההערב במלל-שיר והמחזה ננעים בכבוד לבת לאשה ולאמנו הנעלה. נצדיע לך יבינתי-ימרא-יממה-יאימה יקרה.נצדיע לך כמעט כמו בצבא כי את לב ליבה של כל משפחה. ישבתי עם רדת הליל…..התלבטתי מה לכתוב? על מה להצדיע?…והנה הנכתב ממלא דף…ועוד דף…והכל לך מריע! מסתבר כי האשה הלובית היא האמא שלי ושלך האמא של כולםהיא אותה האמא של כל אחד מהיושבים פה באולם. גם אם תגור בשדה עוזיה בעלמה או בדלתוןלאשה הלובית גן מיוחד אינו תלוי זמן ומקום. נצדיע לך על העליה לארץ עם שק ובו טמונים קולות וזכרונותמראות רבים שראית בנכר-סיפורי גבורה ומנגינות. ואת אמא כחומה בצורה נעמדת להגן על ילדייך עת פרצו הפרעותהתפללת חרש ובקול-נשאת עיניים-לירושלים ציפית לעלות. חדידה לירת,שמלה ,טראליק ו-2 צמות עם מחראמה פרחונית על הראשהשתקעת במעברה-במושב- אך לא פסקת מלדאוג או לחשוש. היה בך אמא מבט עמוק של געגוע מהול בהרבה שמחהכמו לביאה-התחלת ללכד את המשפחה. נצדיע לך אמא על המשפחה ברוכת הילדיםחששת ואמרת " גואה יקטרו עלינה אלמסלמין" הנקת את ילדייך חלב אם לא דיסה מהולה במיםגם בשעה שכיבסת בדוד את כל הכביסה ובידיים… ללא מנשאה-או עגלה נשאת אותם על כפיים..לפעמים שנייםהכי קרוב אלייך צמודים…את דופק ליבך שומעים. לא למדת בסמינר למורים בחינוך אין לך מתחריםמציונים בתעודה לא התרשמת, "קודם יתלא בנאדם "אמרת כשבן נולד –הפכו אותך לגיבורה…לא אהבת..אבל זרמתבסתר ליבך אמרת :"ראדואגי מגיבג אלבנאת" כל 20 לחודש חיכית לכסף מביטוח לאומיניהלת את הבית ללא יועץ פיננסי או בנקאינדוניה לכל בתמאומה לא החסרת. לאור הנר כשבבית דממה..תפרת ותיקנת לעיתים במכונה לעיתים בידאפילו תיקי אוכל תפרת לכל ילד עם גומי נצמד. משמלה בלוייה תפרת סינר לכל סבייה במשפחהוכיף גע אלעיד תפרת לך זדאד או שמלה אצל חלוכפילה השכנה. נצדיע לך על התבלינים שרקחת במארזה הזהובהואיך את הפלפל האדום בחצר פרשת וייבשת במיומנות רבה. מי לא זוכר את ריח התבלינים במגירהאיחסנת את כולם בשקית אחת אטומהועל השקית לא היו שמות ולא הוראותהיה לך חוש ריח מיוחד…את הכל ידעת אמא לזהות. ע^גה בל כמון לכל יולדת מחכהלפני התינוק בחדר הלידהחדידה מזהב רכשת לכל נכדהושרשת עם מגן דוד לכל חתן בר מצווה טאגין אלומניום אחד ועוד אחד על הגז באופן קבוע היו מונחיםילד במשפחה לובית לא שואל:"מה היום אוכלים?" טבחה אדומה טבחה צהובה עם לחם שחורהסלט היה הפלפל היה הפלפל החריף הירוק. "ווארני ניפדיק" "ונימשי פאדיואה עליק" האיצה בבן במיוחד לאכולאבל היא תמיד האחרונה שאוכלת מהסיר במטבחון. לקראת שבת שיבחה בבולו או בספרת צימוקים טעימההטעם של הדבלה והמקרוט זה כבר סיפור מהאגדה. בקיץ את כולם כינסה על השטיחסביב חתיכת מילון או אבטיחבימי שלישי ושישי כינוס משפחתיקוסקוס בקסעה אחת גדולה מסייר וכמובן הטירשי. מקנחים בשי ערבי עם קאקוואיה המונח על הפתיליהוגם קפה שהכינה בחראקה ומוגשת בכוס קטנהוכשבחורף קר וגשמים עזיםעסדה בלרינגה לכל המקוררים. נצדיע לך אמא על האוראן שהכנת לנו מצמר הכבשיםדאגת לקוברטה וגם עבה שממנו לא קמיםגאלד הכנת…כזה סוג של שטיחוניםכל יום במלח יבשת..מתחת ודפקת מסמרים ועל זה ישבנו וראן ומראן וואחד סולטןיחסרה אימא על עידאק אלייהם נצדיע לך אמא על חבלי כביסה עמוסיםעם חיתולי בד כשלג לבניםולצדם תלויי מרגז שהכנת לכבוד החגיםאת הקטן שמת שומר מפני החתולים. מאין עשית ישבגינה קטנה גידלת ירק ואספת את הגוגו של השמשהכנת מזה רוזטה מיץ שקדיםוגם תפוח מסוכר לכל הילדים. עבדת מן הבוקר עד הלילוחלילה הס מלקטרלא היה לך מזגן ולא מאוור תיקרהאת החום ציננת בצינור שבגינהמעולם לא ענדת על היד שעוןאבל ידעת מה השעה ומי צריך להגיע ראשון. גם קרוא וכתוב לא ידעתאבל הבנת את כל החדשותללא סידור נשאת תפילה של אמא שיהיו רק בשורות טובותנשאת בליבך תפילה חרישיתוכשמישהו היה חולה המצאת תרופה אימהית. כל חייל שפגשת ברחוב שחוזר לחופשה"עלא מעאק ייולדי..תשמור על עצמך"אליהו הנביא רבי מאיר ורבי שמעוןוגם כוס מים שנשפך על היוצא מן הבית מראשון ועד אחרון. השפה העברית אצלך היתה משולבת..כזה מיקס של ציונות מיוחדתמילה בעברית והשאר בערבית מתובלתכמו:"ביי טוב אלא מעאק..תהיי בריאהתבואי מחר חודיני אלחתונה? תמיד היו לך כאלה משפטים עם מסר לחייםלמשל כשליוונו את החבריםעדיני ונעדיק חגה יסר ליל עליקואז אבא מרים את הקול מאחד החדריםנקלאב אל ברמה על הפמה אלבינת תתלא כיף אאמה… ידעת לשמור סוד גיסטרבמיוחד על הבנותלא עשית סיפור גם כשעם הבעל היו רבותתמיד הרגיעיה גיבראדביי אס ביי-שה יקולו גואה אלנאס-די! את אב המשפחה הפכת במילים למרכזי נתת לו הרבה כבודאבל את אמא שמרת בשני ידייך שהבית לא ימוט היו בך יכולות והרבה הבנה בנדלןאת שמה בכיס הקטן כל יזם או קבלןאת מאיצה להרחיב את הבית ולבנות המוןמחסן-מטבח בחוץ- מטבח בפנים-עוד הול וסלוןהריהוט אצלך היה מינימלימיטה ארון ואולי קומודינה בצדהכל היה מבריק-רק שמהניקיון הפורמיקה הפכה למט אם חלילה אמא התמלאת בעצב ויגון שלא נדעהיית מקוננת..גנדבי לעצמך כזאת קינה..ועינייך התמלאו דמעה..האובדן ממך מעולם לא מש..כל יום ייצרת לך משהו חדשלהוציא אותך מאבלות זו היתה משימת חייםאבל בסוף השתכנעת קצת כי פחדת על הבנים. ותמיד אמא היית אופטימית ורצית רק לראות שמחה ורובמצקור אמרת תיראו כמה חר ….כמה טובעל הכל ידעת להודות והערב הזה התכנסנו להצדיע לך במלוא הכבוד יאימאכי עלייך בנו תיאוריות והערב הוא לא הצגה בבימה. הערב הזה הוא לך וכולו עבורך אשה יקרהכי לכבוד הזה את הכי ראוייה. החיים הם בתנועהיום רודף יום ושנה רודפת שנה..ואם עד היום לא פירגנו ואמרנו תודה..אז הגיעה השעה יחביבה יאומה.
