אברהם אלמליח הציונות במובנה הדתי, הציוניות שבתפלות ושל “תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים”, לא פסקה מעולם בטריפוליטניה מיום שהשתקעו בה היהודים עד היום הזה. המגע בין יהודי מדינה זו ובין ארץ-ישראל לא פסק אף רגע, ויתבטא לא רק בקשר-החי שקשר אותם למולדתם הישנה ע”י שליחי א”י שבאו אליהם לפעמים תכופות והביאו להם את בשורת התחיה, וע”י קופות ר’ מאיר בעל הנס, ר’ שמעון בר יוחאי, אבות העולם, רחל אמנו וכו’ וכו’, שהיו קבועות בכל בית כנסת ובכל בית מדרש ובכל בית פרטי – אלא גם בספרות הדתית והפיוטית שנתחברה ע”י משוררים ופיטנים שנושאי שירתם היו ציוניים וששיריהם ופיוטיהם מושרים עד היום בפי גדולים וקטנים. יהודי טריפוליטניה העלו תמיד את ציון וירושלים על ראש שמחתם ולא שכחו אותם אף רגע.
הציוניות-המדינית כפי שתוכננה ע"י הד"ר הרצל, נוסדה בטריפוליטניה רק לפני עשרות שנים, ויוצרה ומחוללה היה צעיר נלהב שהתמסר לרעיונו בכל חום נפשו הלוהטת שהקריב לבסוף על מזבח אהבתו לציון. מתוך סימטאות הגיטו יצא מחולל הציוניות בטריפוליטניה. את הספרות שקדמה לציוניות המדינית לא קרא, ואת האוטואמנסיפציה של פינסקר לא ראה מעודו; על מאמרי ר' יהודה אלקלעי לא שמע מעולם, ובעתונות העברית מבשרת הציוניות וב"מדינת היהודים" של הרצל לא הציץ אף פעם. בבתי הספר התיכוניים ובאוניברסיטאות לא ביקר. חינוכו היה חנוך-דתי ככל בני גילו. ובכל זאת הוא היה לציוניות בטריפוליטניה מה שמנהיגים ציונים אחרים, גדולים ממנו בחכמה ובמנין, היו לה באירופה. הטפותיו לציוניות ונאומיו לתחית-הארץ פעלו פעולת קסם על שומעיו, צבא הנוהים אחריו התרבה והלך, ואת הזרע שזרע בימי חייו הקצרים עלי אדמות קוצרים כעת היהודים בכל ערי טריפוליטניה; ואם במדינה זו קיימת כיום חברת "בן יהודה" להפצת השפה העברית, אגודות "מכבי", ועדים לקרן קיימת ולקרן היסוד, קופסאות הקרנות הלאומיות, בכל עיר וכפר, למחולל התנועה הציונית במדינה זו ולעוזריו המועטים אנו חייבים כל זה. ושם האיש הוא אליהו נחאייסי ז" שבצדק אפשר לכנותו כתלמידו של יוצר הציוניות המדינית: הד"ר הרצל.
אליהו נחייאסי, 1890-1918
אליהו נחאייסי היה הצעיר היהודי הראשון בטריפוליטניה בדור הזה שתפש את מובנו האמיתי של רעיון הציוניות המדינית וירם ברמה את דגלה; הוא כפר בגלות ויעורר בלבות הצעירים שם את הרגש הלאומי. בדבריו החוצבים להבות אש היה חודש ונדחק לבתי "הגדולים", מטיף לפניהם ולפני לא-יהודים את רעיון התחיה הלאומית-היהודית.
דרכו של אליהו נחאייסי, לא היתה סוגה בשושנים; ראשי העדה וה"נוטבלים" למיניהם שהתחנכו על תורת ההתבוללות באיטליה, ויראו את פתרון שאלת עמם, בטמיעה בין הגוים – לעגו ל"משוגע" הצעיר שהטרידם בחלומותיו, ויביטו מגבוה על "הצעיר העני המתרברב וההוזה", ויתיחסו אליו ואל מעשיו בביטול ובבוז. הוא היה מתקומם בכל חום עלומיו נגד השאננים שבעמו שרק טובתם והנאתם הפרטית היו לנגד עיניהם, את עשירי עדתו הרובצים על דינריהם ייסר בשבט-פיו על שכחם את ענות עמם ואת עבודת חלוצי בני ישראל הבונים את הארץ בזיעת אפם, ועל לכתם מהעולם הזה מבלי להשאיר זכר לשמם ע"י הקדשת חלק מהונם למפעל לאומי בארץ.
אליהו נחאייסי, הטיף לילה ויום לתחית ישראל, רכז מסביבו כל בחום וטוב בטריפולי, ואסף אל תחת דגלו את כל השואפים לתחיה לאומית, ואחריו התגברו על הרבה אבני נגף שהעמידו "גדולי" העדה על דרכו, הצליח ליסד, בחודש פברואר 1913 (שתי שנים אחרי כבוש האיטלקים את טריפוליטניה), "מועדון עברי לתרבות". או בשמו האיטלקי "צ'יקולו היאבראיקו די קולטורה"; אך נסיונו זה נכשל באשמת המתנגדים הרבים שקמו לו מבין המתבוללים.
אולם הצעיר-הנועז לא נרתע, הוא נפל וקם שוב, ובשנת 1914 הצליח לירות את אבן הפנה לאגודה בשם "תלמוד תורה לילי" שהעמידה לה למטרה להפיץ את השפה העברית בין הנוער. אולם גם חברה זו נקטפה באבה ששה חודשים אחרי היווסדה. לרגלי חלוקי דעות רעיוניים שנפלו בין מנהליה. אחדים מאלה, וביניהם אליהו נחאייסי, רצו להכניס בין תקנותיה גם סעיף ע"ד הפצת הרעיון הציוןני המדיני, ואחרים התנגדו לכך מחשש שמא יחולל הדבר הזה סכסוכים ומריבות עם מנהיגי הקהילה.
רק בשנת 1916 הצליח אליהו נחאייסי לממש את רעיונו, וליסד א האגודה הציונית המדינית הראשונה בטריפולי. ביום ר"ח אייר תרע"ו (4 במאי 1916) ירה אליהו נחאייסי את אבן הפנה לאגודה הציונית "מועדון ציון" ובשמה האיטלקי צירקולו ציון" שאליה נספחו מיד ארבעים חבר, והתנהלה בנשיאותו ע"י בן י"ג חבר.
חיי הועד הראשון היו קצרים. מן הרביעי במאי 1916 עד העשירי בו; הועד השני שבא אחריו, נבחר באספה הכללית שנתכנסה בעשירי במאי 1916, והיה מורכב מששה חברים, תחת נשיאותו של אליהו נחאייסי. לשם רכישת חברים לציוניות בטריפולי החליטה המועצה לפנות במכתבים חוזרים לכל האישים הציונים שבאיטליה וביניהם הפרופסור דן לאטס, העו"ד אלפונסו פציפ'יצי, הקומונדטי סיריני, רפאל אוטולונגי ועוד, ולראשי הקהילה בטריפולי עצמה: מבורך חסן – נשיא הקהילה, כלפ'אלה נחום (נשיא הקהילה בימים האלה), שמעון חג'אג', ראש הרבנים והדיינים והמנהיגים, והכל כדי להוציא את הציוניות מתוך המסגרת הצרה שבה היתה נתונה, ולהחדירה לחוגים הגבוהים של היהדות הדתית והחילונית.
ועד הקק”ל של חברת ציון
לפי יצירתה-הרשמית של האגודה הציונית מועדון ציון", היו מטפלים בעניני הקרן הקיימת לישראל (קרן היסוד לא היתה אז) שני אנשים: קווינטינו גוויטע ורפאל אבטה, תחת הנהלתו של אליהו נחאייסי שהיו קשרים עם היו"ר אלפונסו פצ'יפיצי ברומא. אולם כשנוסדה האגודה הציונית, מסרו לה את תפקידם, והמועדון התחיל למלא תפקיד של קומיסר הק"ק לישראל במשך הרבה שנים. אח"כ מנה "המועדון הציוני" ועדה מיוחדת לשם טפול בעניני הק"ק לישראל.
מספר חברי ההסתדרות הציונית בטריפולי בשנת 1923, בבוא כותב הטורים האלה למדינה זו, כציר הק"ק לישראל – היה 250 בערך, מחוץ, לחברים שבחברות הציוניות המרובות שנוסדו תחת חסות המרכז, בטריפולי עצמה, בבנגזי, בדרנה, במסראתה ובערים אחרות. בשנת 1920 השיג מר רפאל מגנאז'י אחד מחברי "המועדון ציון", רשיון ליסוד שבועון ערבי באותיות עבריות בשם "דגל ציון", שגליונו הראשון יצא לאור ביום השלישי ביוני 1920. ערוכו האחראי היה רפאל ברדה. עורכו הראשי – רפאל מגנאז'י וחברי המערכת – רפאל ארביב ופליצ'י נחום.. בשתי השנים הראשונות להוסדו היה "דגל ציון" מופיע פעמים בחדש: אולם מראשית השנה השלישית נהפך לשבועון.
ב"דגל ציון" נהלה ההסתדרות הציונית בטריפוליטניה מלחמות פוליטיות גדולות. בתחילה התאמצה ההסתדרות הציונית להשתלט על התלמוד תורה, שהוא המוסד החנוכי התרבותי הראשון בטריפולי, ואחר כך לכבוש את הקהילה כמצות הרצל.
יסוד העתון הציוני הזה בטריפולי, היה אחד המפעלים הטובים ביותר שהקימה הציונות לשם הפצת הרעיון הציוני בין המוני היהודים שם. הציוניות בטריפוליטניה לא הסתפקה בעתון זה, וחדרה גם לעתונות האיטלקית המקומית: ב"איל קורייר די טריפולי" ו"לה נואיב'ה איטליה" נתפרסמו הרבה מאמרים ציוניים, והיו לעיתונים אוהדי הציוניות. בעתונים האלה נתפרסמו גם הרבה מאמרים על הקהילה ומוסדותיה, ויענינו את הקוראים בכל חיי היהודים בטריפוליטניה. במפעל הפצת הציוניות בעיתונות האיטלקית בטריפולי, עזרו הרבה ראש הרבנים בטריפולי הד"ר הרטום, שכתב על השאלות הדתיות, והאדונים רפאל ברדה ופליצ'י נחום על השאלות הציוניות וכו'.
האחרון, הצטיין במאמריו המעניינים שפירסם בעיתונות איטלקית באיטליה ובייחוד בכתבותיו התמידיות בעיתון ישראל" שנערך על ידי הפרופיסור דנטי לאטס, והעו"ד פצ'יפיצ'י ושהוא פליצ'י נחום היה סופרם המיוחד בטריפוליטניה. חלק גדול מהצלחתה של התנועה הציונית בטריפוליטניה יש לזקוף לזכותו של הכתב הפורה הזה, שהצליח לקשר קשרים אמיצים בין התנועה הציונית בטריפוליטניה ובקיריניקה והתנועה הזאת באיטליה.
לרגלי בחירתו של המנוח רפאל ברדה לתפקיד של מזכיר יועץ בקהלת היהודים בטריפולי התפטר מתפקידו כעורך אחראי של "דגל ציון"; במקומו מונה האדון בבאני מגנאז'י וכעורך ראשי נשאר מר רפאל מגנאז'י. על התפתחותה של הק"ק לישראל בטריפולי מיום היווסדה יעידו פרטים אלה: במאי 1915 נמסרה הנהלת הק"ק לישראל בטריפולי, על ידי אליהו נחאייסי לאדונים קוונטינו גוויטע ורפאל אבטה. עבודתם הראשונה הייתה הרקת 34 קופסאות מבין 67 שהיו קבועות בבתי היהודים בטריפולי, שמהם הוצא הסכום 85 לירות איטלקיות (פחות מלא"י אחת) שנשלח לקומיסר הק"ק לישראל באיטליה בזמנו, מר אימה כהן בעיר ורונה. הקופסא המצטיינת ביותר הכניסה 10 לירות איטלקיות והגרועה ביותר – חצי לירה איטלקית.
ביוני 1916 הועבר לקק"ל באיטליה סך 170 לירות איטלקיות. בערב יום הכיפורים של אותה שנה הועבר עוד סך 484 לירות איטלקיות. ההכנסות בשנת 1917 היו 272 לי"א, בשנת 235 – 1918 לי"א; בשנת -1919 עלו ההכנסות לסך 1602 לי"א, תודות לתעמולה היפה שנהלה גב' מרים הררי, המורה לעברית מארץ ישראל, ולפעילותו של מר שמעון צרור במכירת תמונותיו של הד"ר מקס נורדאוי לייסוד "עיר גנים" על שמו.
אחרי אישור המנדט על ידי ארץ ישראל בסן רימו, עלתה התלהבות היהודים בטריפוליטניה למרות קצה ונתנה דחיפה עצומה לתנועה הציונית. הכנסות קרן-הקיימת התרבו תודות לדוגמא היפה שנתן ר' חוואתו חטומה לגזיאל שתרם בפעם אחת עשרת אלפים לירות לטובת הק"ק לישראל; סוחרים יהודים אחרים שהיו רגילים לתרום סכומים קטנים תרמו אחריו תרומות בסך 800 עד 50 לירות בפעם אחת; בשנת 1920 נאסף לטובת הק"ק בטריפוליטניה, סך 30,500 לירות איטלקיות בערך, שהחלק היותר גדול בו היה מתרומות פרטיות. בשנת 1921 הטילה הועדה של הק"ק באיטליה על טריפוליטניה סך 120,000 לירות כחלקה השנתי בהכנסות הק"ק. סכום זה נחשב לעצום בהתחשב עם מצבה החומרי של היהדות הטריפוליטנית, ושלחה רק 67,800 לירות איטלקיות.
דחיפה עצומה לעבודת הק"ק לישראל בשנת 1923 נתנה עם בואו של כותב הטורים האלה כציר הק"ק מירושלים. בפעם הראשונה שמעה היהדות הטריפוליטנית הרצאות מפורטות על עבודות הק"ק בא"י, חיי היהודים בה ותנועת הבנין בא"י בפורים תפר"ג נערכה ה"פישקה" היא ההגרלה בבנין הת"ת שהכניסה 4394.15 לירות שנשלחו לא"י בשביל עיר גנים נורדוי. הצגת הסרט "ארץ ישראל החדשה", שהביא אתו כותב הטורים האלה, הייתה ג"כ הפגה עצומה בטריפולי למפעל הק"ק, ואלפי אנשים הלכו לראותה. עפ"י הצעתו של כותב הטורים האלה הפך מועדון ציון" את שמו לשם "ההסתדרות הציונית בטריפוליטניה" שהתחילה לטפל גם בעליית יהודים ארצה ישראל, ובעזרתה נתקבלו הרבה סרטיפיקטים לעלייה לארץ.
ביוזמת ההסתדרות הציונית נוסדו שלש אגודות חשובות. שתים מהם של בעלי מלאכה: "חברת שלום" שרוב חבריה בנאים ונגרים, וחברת "בני משה" שרוב חבריה סנדלרים. שתי החברות הציבו לפניהן את המטרה תעזור איש לרעהו עזרה הדדית, לפעול למען הציונות. השלישית היתה מועדון "בני ציון" (כעת חברת מכבי) שעסקה בספורט ובתיאטרון יהודי, מספר חבריה היה 140 משלמי השקל הציוני. בבנגזי היתה אגודה ציונית בשם "הרצל" שנוסדה ב-1920 אליהו נחאייסי לא זכה לקטוף בידיו את פרי עבודתו, כי הוא נקטף באיבו, ביום כ' אב תרע"ח (27 אוגוסט 1918) אך בתולדות הציוניות בטריפוליטניה מזכירים את שמו כמחוללה הראשון של התנועה הציונית וכמצית אש ציון בלבבות הנוער. ובדורות הבאים יזכר שמו בין כל מייסדי תנועת התחיה הלאומית היהודית.
