הרב פרג׳אללה (פרגאלה) גויטע זצ״ל היה מאבני היסוד של חיי הדת והקהילה: איש הלכה ומסורת, מחנך ומנהיג ציבור, שפעל לאורך שנים בענווה, בשיקול דעת ובמסירות מעשית. דמותו שילבה אהבת תורה עם אחריות קהילתית— בהוראה, בהנהגה ובחיזוק הרוח לדורות.
נולד בשנת 1910 ביפראן להוריו כמוס וכמסה גויטע. בשנת 1915 עבר לזווארה, שם למד בחדר והשתלב בעבודה לצד אביו בפחחות. בהמשך העמיק בלימוד התורה מפי הרב ציון הכהן, שהגיע מג׳רבה לזווארה, והשפעתו ניכרה בדרכו החינוכית והרוחנית.
מתוך תחושת שליחות ציבורית, החל ללמד ילדים בזווארה בתלמוד תורה, והעמיד את החינוך והמסורת במרכז עשייתו.
“במסירות שקטה ועקבית נשא הרב בעול התפילה, ההוראה וההלכה — והיה עמוד התווך של חיי הדת בקהילתו, בשחיטה ובבדיקה, בחזנות, בתקיעת השופר ובהעמדת תלמידים.”
בשנת 1950 עלה לארץ ישראל דרך שער העלייה ולאחר מכן למעברת בית ליד. לאחר שעבר בחינות, מונה לרב המושב ושימש גם כשוחט ובודק, חזן ותוקע בשופר. בתקופה בה לא הייתה תשתית רבנית רחבה, היה הרב הדמות הרבנית המרכזית במקומו— מענה לשאלות, הכוונה מעשית והובלה רוחנית יומיומית.
פעילותו התאפיינה ביישום ההלכה “בשטח” ובחיזוק הזהות והמסורת, מתוך אחריות עמוקה לקיום ציבורי של תורה ותפילה.
הרב היה נשוי לשמעונה בת חנינא. יחד הקימו בית נאמן בישראל וגידלו משפחה לתפארת: בנותיהם רבקה, שמחה, אביגיל מסעודה, ובניהם עמישדי ור׳ יוסף.
ר׳ יוסף למד בישיבת אור עציון אצל הרב דרוקמן ובהמשך בישיבת ההסדר הר עציון. במלחמת יום הכיפורים לחם בשריון והגיע עד הקילומטר ה־101 במצרים. בפסח תשל״ז, בדרכו לצעדה בגוש אמונים הקדום, אירעה תאונה בה נפטר. לעילוי נשמתו הכניס הרב ספר תורה, והחל לכתוב מגילה אך לא הספיק להשלים את כתיבתה. הרב נפטר שבע שנים לאחר בנו, בג׳ באדר תשמ״ג. יהי זכרו ברוך 🙏🏻