ר' יצחק גויטע זצ"ל

יום אחד נשלח יצחק הנער ע"י מעבידו לבצע שליחות מסויימת. כשסיים ורצה לחזור עבר בשוק וראה קבוצת אנשים מתגודדת וקול המולה רב. כדרך נערים סקרנים השתחל למרכז ההמולה שם נקלע לעיצומה של מכירה פומבית של שלל שודדי ים.
הכרוז החל במכירה והציע סכום ראשון של חמישים דינרים על החבריות שאיש לא ידע את תכולתן – יין או שמן או אולי אפילו מי שתיה שהועלו על אחת האוניות עבור ספניה. איש לא הוסיף על הצעת הפתיחה ויצחק הנער, מבלי לדעת שבכך הוא מסכים למחיר, נשען על אחת החביות. הכרוז הכירז על המכירה ויצחק הנער לא ידע מה לעשות. בלית ברירה נלקחו החביות לבית הגביר שנאלץ לשלם את מחירן לא לפני שנזף בנער והודיע כי ינקה את מחיר החביות משכרו של הנער.
הסחורה הועברה למחסן שם נשארה עד שפקעה סבלנות הגברי ויום אחד אמר ליצחק "בוא נבדוק את סחורתם ונראה במה השקעת את כספך אם במים או ביין נסך או בתבלינים יקרים מן המזרח".
הגביר הקיש עם האזמל והפטיש ולעניו התגלו אניצי פשתן.
אמר הגביר ליצחק "סחורתך אינה שווה דבר" ועמד ללכת.
אמר לו הנער יצחק "אם החבית מלאה בפשתן מדוע היא כבדה כל כך?" והגביר שהתפעל מחוכמת הנער החל למשוך את פתיל הפשתן עד שנגלו לעיו מטבעות זהב שמלאו את שליש החבית.
כך היה גם עם החבית השניה והשלישית והרביעית וכל החביות שרכש יצחק.
בן רגע הפך יצחק הנער לאיש העשיר ביותר בכל טריאסט. הוא החל להתקדם בלימוד תורה ושימש כמנהל תלמוד תורה בעיר. הוא גדל והתעצם בתורה ואף חיבר חיבורים וספרים. חיבורו הגדול "שדה יצחק" בארבעה חלקים על התלמוד הוא יצירת מופת מלאה דברי חמודות ופלפול.