אירוע השנה — ליבלוביאדה 19 · 11–13 ביוני 2026 · מלון רויאל, ים המלח · להרשמה ←
אירוע השנה — ליבלוביאדה 19 · 11–13 ביוני 2026 · מלון רויאל, ים המלח · להרשמה ←
ר' רפאל דאבוש נצר למשפחת רבנים וידועי שם, נולד בזליתן, גדל, התחנך ולמד בעיר טריפולי מפי אביו ר' פרג'אללה דאבוש זצוק"ל וחכמים גדולים אחרים בני דורו ולימודו של אביו.
נתמנה לראשות בית הדין וזכה להיות אחד ממנהיגיה הרוחניים הגדולים של הקהילה.
איש צנוע, אציל עניו וטהור (זאת ניתן להבחין בתמונות הרב בעמוד זה), מנהיג שידע במתן דוגמא אישית ליראת ה', בחום לב ובפשטות הליכות להשפיע על כל הסובבים אותו מבלי להזדקק להרמת קול, כעס או שבט לשון.
על גדולתו וצניעותו סיפר המזכיר השלישי בבית הדין בטריפולי, ר' רפאל סויד ז"ל:
"פעם אחת נסעתי איתו במרכבה והוא ביקש לשבת לשמאלי. אני, על אף יראת הכבוד שהיתה לי כלפיו העזתי ואמרתי לו: רבינו, זה לא יתכן ! הוא, ז"ל, ענה לי ספק בתמיהה ספק בגערה: מה אכפת לך, מה זה משנה ? ורק לאחר שאמרתי לו: אני חושש שהאנשים שיראו אותי נוסע לימינך לא יזקפו את זה על חשבון ענוותנותו של הרב אלא על חשבון טפשותו של התלמיד, רק נימוק זה – השמירה על כבוד התלמיד, שכנע אותו."
עוד מסופר על הרב:
מסופר על ר' רפאל דאבוש שפעם התהלך ברחוב מרחובות ה"חרה". בדרכו נקרה גוי גברתן שהיה מקורב למלכות, איש רע ובעל קומה. בראותו את רב היהודים שאלו בזלזול ובבוז: מי אתה ? – השיב לו הרב: עפר ועפר.
בתנועת ביטול רמז לו הגוי : לך מעל פני, והלך לדרכו.
לימים נודע שאותו הגוי חולה אנוש היה, וכל סמי העולם לא העלו לו ארוכה, בשרו נתבצק והיה מפרפר ימים רבים בין חיים למוות. בא אליו הקאדי ושאל אותו: כלום דבר רע עשית ? כלום פגעת באדם קדוש מעודך ?
נשבע לו הערבי כי לא עשה כל רע לאיש. האיץ בו הקאדי שוב עד שנזכר והודה: עברתי באחד מרחובות ה"חארה" של היהודים ובדרכי פגשתי ביהודי אחד, כך וכך מראהו היה. מששאלתיו מי הוא, השיב לי: "עפר ואפר". נתרגזתי עליו ונזפתי בו בזלזול.
אז ידע הקאדי בשל מי מאה לו הרעה הזאת ופקד על בני ביתו של הערבי לחוש אל בית הרב ולבקש מחילה וסליחה.
משבאו בני ביתו של הערבי עם כל בני פמלייתם ובידם מתנות לרב, דחה את המתנות אולם את בקשת הסליחה והמחילה שלהם קיבל.
עמד הרב, כחוני המעגל בשעתו, שם ידיו על עניו, הרים ראשו השמיימה, מילמל שתי מילים ולא יסף, ופנה אליהם בנימה חרישית: לכו לביתכם.
נשתוממו הערבים, אך את מצוות הרב קיימו והלכו ….
לימים נודע כי הערבי קם ממשכבו, והוא ובני ביתו השכימו לבית הרב, המתינו לצאתו וכבדותו.
והיה הדבר למופת, לקידוש שם שמיים ושם ישראל בין הגויים ….
ר' רפאל, בתמימותו ובכבוד הרב שנתן לתורה וללומדיה הקפיד מאוד בקדושת האותיות בהן כתובה התורה (האותיות המרובעות). באחד המקרים, מספר המזכיר ר' רפאל סויד, הגיש לרב מסמכים לחתימה. המסמכים כולם כנהוג באותם ימים היו כתובים הכתב יד "מעאלק" (כתב יד מיוחד ליהודי צפון אפריקה).
אלא שבטעות התואר "ראש בית הדין" במקום בו צריך היה ר' רפאל לחתום נכתבו באותיות מרובעות.
הרב החזיר לר' רפאל סויד את המסמכים וסירב לחתום.
שאלו המזכיר: ר', משהוא לא כשורה ?
ענה לו הרב: יודע אתה כי מסמך זה אינו הולך לתיק או למקום שבו אנו יכולים להיות בטוחים שישמר היטב, זהו אישור שניתן למעוניין בו לצורך השעה וקיים חשש כי במרוצת הזמן ילד לאיבוד ואולי אף יתגלגל למקומות לא רצויים.
באותם רגעים עמדתי נדהם לנוכח חסידותו הגדולה של הרב ומהרתי להכין בשנית מסמכים והפעם בלי אותיות מרובעות.
כאיוב בשעתו, כך ר' רפאל דאבוש זצוק"ל. מסכת חייו של ר' רפאל דאבוש היתה רצופת ייסורים וכאב- בחייו מתו עליו בן ובת בגיל קטן מאוד. בן נוסף, גבריאל (גברי), נפטר קרוב לגיל בר-מצווה. בן נוסף, פראג'י, בחור נפלא חסיד ועניו, נפטר בבחרותו בגיל הקרוב לגיל שלושים. בן נוסף, חי דאבוש נפטר בהיותו כבן כ"ז שנים שבחודשי חייו האחרונים קבל על עצמו לקיים קלה כחמורה בהתנהגות קדושה ונפלאה.
לאחר מותו נרצח בנו ר' שאול זאבוש זצוק"ל הי"ד מאורעות הדמים שנת 1945.
גם סופו של ר' רפאל היה טראגי ומר:
בעת עריכת חופה וקידושין לזוג על במה שהוקמה בבית גדול בקומה השניה, התמוטטה הבמה וכל העומדים עליה והרב ביניהם נפלו מגובה מס' מטרים. רבים נפצעו והרב ביניהם. פצעיו היו האנושים וגופו החלוש לא יכול היה לעמוד הכאב. כשבועיים נתייסר הרב בבית החולים מפרפר בין חיים ומוות עד שנפטר למגינת לב הקהל כולו.
