ר' שלום עגיב זצוק"ל

מעשי ניסים ופלאות רבים מסופרים בפי יהודי לוב אודות ר' שלום עגיב ומתוכם אני מביאים אחד:

יום אחד באו לבית הדין בטריפולי בו ישבו בדין ר' שלום עגיב, ר' פריג'א דאבוש ור' אברהם אדאדי, שני בעלי דין. לבעלי הדין לא היו עדים ולכן קשה היה לפסוק. אולם בהעדר הוכחות של התובע פסקו ר' פריג'א ור' אברהם שאין לחייב את הנתבע. ר' שלום עגיב שהיה בדעת מיעוט ביקש לדחות את פסק הדין ליום המחרת.
בערב, לאחר תפילת מעריב ולימוד הלך ר' שלום עם כמה מתלמידיו לביתו וביקש מהם להשאר ערים מחוץ לחדרו כי הוא עושה "שאלת חלום". הוא אמר להם שלאחר שדלתות חדרו יסגרו מאליהן ימתינו רבע שעה וישתדלו לפתוח אותן. וכך קרה. בחצות הדלתות נטרקו בחזקה והתלמידים לא יכלו לפתחן עד אשר העירו את אשת הרב וזו נגעה בדלתות והן נפתחו. אז התעורר הרב ואמר "ברוך ה' ברוך ה'". הרב שלח את תלמידיו לישון והלך עם שמשו לישיבת ר' אברהם אדאדי זצוק"ל. בואו של ר' שלום בשעה שכזאת היה הפתעה לר' אברהם וזו גברה כששלח ר' שלום את שמשו להביא את ר' פריגא דאבוש. השלושה למדו ועסקו בתורה עד עמוד השחר, התפללו תפילת שחרית ואז ביקש ר' שלום להזמין אליו את שני בעלי הדין. ר' שלום ביקש מר' אברהם אדאי ספר מסויים כדי לעיין בו (על אף שהיה סגי נהור…) ור' אברהם אדאי ענה כי איננו חושב שהספר מצוי בספריה. התעקש ר' שלום כי הספר אכן קיים ואף הורה לו באיזה מדף ובאיזה מקום הוא מונח. הספר אכן נמצא ובו היה פסק ההלכה הנכון למקרה הנ"ל שהיה שונה ממה שפסק בית הדין. אמר ר' שלום עגיב לנוכחים: ":מכיוון שלא הייתי שלם עם פסק הדין החלטתי לערוך שאלת חלום ובקשתי ממרן יוסף קארו לבוא ולגלות לי את הדין. בחולם נגלה אלי ר' יוסף קארו ואמר לי את ההלכה הפסוקה, באיזה ספר אמצא אותה והיכן בדיוק אמצא אותה בספריית הישיבה…".