אירוע השנה — ליבלוביאדה 19 · 11–13 ביוני 2026 · מלון רויאל, ים המלח · להרשמה ←
אירוע השנה — ליבלוביאדה 19 · 11–13 ביוני 2026 · מלון רויאל, ים המלח · להרשמה ←
ר' שלום תיתו זצוק"ל נולד בטריפולי בשנת תקמ"ח (1788).
מצבה הכלכלי של משפחתו של הנער שלום היה קשה מאוד וכמו רבים נאלץ לוותר על לימודים בתלמוד תורה ולצאת לעבודה כדי לעזור בפרנסת המשפחה.
הנער שלום היה מתפרנס בדוחק מקניית מוצרים מסוחרים בכפרים וממכירתם בעיר הקרובה ברווח זעום.
אלא שצערו של הנער שלום שבכל נפשו ומאודו רצה ללמוד תורה, לגדול ולהיות גדול בתורה הגיע אל שמי מרום, הישר אל כסא הכבוד.
וכך מסופר את אשר אירע לנער שלום –
"באחד ממסעותיו מן הכפר אל העיר, בדרך מדברית, בחום הכבד ובינות למערבולות חול המדבר שהיה חודר לעינים ומאיים לעוורן היה הנער מהלך ומשנן לעצמו את מעט מן הלימוד שהספיק ללמוד בטרם יצא לעיסוקו החדש.
לפתח נעצר הנער ולא יכול היה להמשיך משום ששכח את לימודו.
החל הנער בוכה כשהוא מרים עיניו לשמים וכמו שואל "רבון העולמים, כלום לעולם לא אזכה לחזור אל בית המדרש ללמוד תורה כאשר חשקה נפשי ?"
כך המשיך שעה ארוכה כשלפתח שמע קול נעים אומר לו "מה לך ? למה תבכה ?"
הרים עיניו שלום וראה לפניו זקן הדור פנים מתבונן בו בעיניים טובות.
"אני רוצה ללמוד תורה ואין בידי אבי אפשרות לשלוח אותי אל הישיבה, חייב אני ללכת לכפרים לקנות עופות ולמכרם בעיר כדי לעזור בפרנסת הבית."
"אל תבכה בני, אני מבטיחך שלא זמן רב תאלץ לעסוק בעבודתך. בעוד מס' ימים תוכל לעסוק בתורה מתוך עושר ורוחה. עתה קום ולך לדרכך" אמר הזקן ונעלם.
הנער מוכה ההלם נותר נדהם לחלוטין ולא ידע מי הוא הזקן הפלאי.
עברו מס' ימים אולם דבר מיוחד לא התרחש. אך שלום לא איבד את התקוה והאמין שהבטחת הזקן אכן תתקיים במוקדם או במאוחר.
יום אחד עבר שלום על יד החוף שם נתקל בסוחר שביקש משלום לקנות ממנו את חבילת הבדים שהיתה ברשותו.
התבונן הנער בחבילת הבדים הגדולה ואמר לסוחר בצער "אין בידי די כסף לקנות את כל הכמות הזו .."
"אין דבר, ממהר אני לדרכי ולכן אני חייב למכור את הסחורה. תן לי את הכסף שיש בידך כעת ואת השאר תעביר לי אח"כ לכתובת שאתן בידך. מאמין אני לך כי תדאג להשלים את הסכום במועד מאוחר יותר".
שמח וטוב לב לקח שלום את הסחורה ופנה ללכת אל שוק הבדים של טריפולי.
בשוק זכתה שחורתו של שלום להצלחה אדירה ורבים קפצו על הסחורה והיא נמכרה כולה ברווח עצום.
כשהלך שלום אל הכתובת שקיבל כדי למסור את יתרת הכסף גילה לתדהמתו כי איש אינו מכיר את הסוחר, ומעולם לא התגורר באותה הכתובת אדם בעל שם דומה.
רק אז הבין שלום כי מן השמים נשלח אותו הסוחר וכהבטחת הזקן הפלאי יכול עתה להתפנות ללמוד התורה מעושר בשלוה ובשקט."
שלום תיתו גדל והיה לאחד מגדולי התורה בטריפולי. בביתו התקבצו תלמידי חכמים רבים והוא אף יסד ישיבה גדולה ששימשה גם כבית כנסת.
עם השנים כשמסחרו הלך והתעצם וכך גם עושרו זכה ר' שלום תיתו לאהדה וכבוד אצל שרי הממשלה שהקוקירוהו והעריכו אותו מאוד ואף העניקו לו תארי כבוד.
הוא נתמנה לחבר בבית המשפט העליון ודעתו היתה מכרעת בדיני נפשות.
באחד המקרים בשבתו על כס המשפט בטריפולי הובא לדין ערבי שהואשם ברצח. כל ההוכחות הצביעו על כך שהאיש אשם וכל השופטים מלבד ר' שלום חתמו על גזר דין מות בתליה לערבי.
"לבי אומר לי שהאיש חף מפשע ורק עלילת שוא העלילו עליו חבריו. עלי להמתין מעט ולחקור שוב היטב את הענין ורק אז אוכל לחתום על פסק הדין.
לא עזרו לחצי השופטים האחרים, ר' שלום תיתו בשלו – זכאי"
מכיוון שהכירו בחכמתו של ר' שלום וצדקתו הסכימו חבריו השופטים לדחות את גזר הדין.
ואכן, לאחר חקירה ודרישה מדוקדקות התברר מעל לכל ספק כי הערבי זכאי וכי הוא היה קורבן לעלילת שוא.
כשהוקרא גזר הדין התבטא אחד השופטים ואמר –
"אין כרבי שלום תיתו צדיק וישר, השבח לאלוקים שמנע אותנו משפך דם נקי".
ר' שלום היה קרוב גם למלכות והיתה לו יכולת להשפיע על הגורמים המתאימים.
הוא ניצל את קשריו והצלחתו אצל השלטונות וסייע רבות לבני הקהילה בעיתות מצוקה – מעשו אלה זיכו אותו בכינוי השמור רק לו – השר והטפסר.
הצלחתו הרבה במסחר הגיע עד לאירופה ואף לסודאן ועושרו הלך ורב.
הרב הפנה כספים רבים כדי לסייע בהבאה לדפוס את חיבוריהם של חכמי לוב באותם הימים.
ר' שלום סרב לקבל על עצמו את תפקיד רבני על אף שדעתו, דעת תורה, היתה מקובלת על כל החכמים.
נתמנה ע"י הממשלה לנשיא (קאיד) העדה.
ר' שלום תיתו זכה והאריך ימים והוא נפטר בי"ז כסלו תרל"ח (1877) הוא בן 89 שנים.
לאחר מותו, פרצה בטריפולי מגפת טיפוס קשה שהפילה חללים רבים ובעיקר ילדים רכים.
המקרה הבא שמסופר מפי הזקנים יש בו כדי להעיד על קדושת ר' שלום:
באחד הלילות, בתקופה שבה השתוללה מגיפת הטיפוס בערי לוב, נגלה ר' שלום תיתו לאלמנתו ואמר לה: "לכי על קברי ושם תמצאי מים שאותם עליך לשאוב ולחלק לאמהות של הילדים החולים. משישתו הילדים מהמים הם יבריאו".
וכך עשתה, הלכה לקברו ומצאה שם, בדיוק כפי שאמר לה בחלום, שני שקעים מלאים במים. מלאה האלמנה את הכלים שהביאה עמה במים וחלקה אותם לילדים החולים.
כל הילדים שגופם הורטב במים אלה הבריאו וקמו מחלים.
אולם, המים כמעט שנגמרו וכמות הילדים החולים שרצו להרפא באמצעותם גדלה מרגע לרגע.
לקחה האלמנה את יתרת המים ושפכה אותם אל הבאר שבקרת קבר בעלה ואמרה: "זכות הצדיק תעמד לנו וכל מי הבאר יהפכו למי רפואה" – וכך היה.
ר' שלום תיתו זצ"ל נולד בטריפולי קרוב לשנת התקמ"ח (1788). בצעירותו היה עני, וקיים תורה מעוני, אך לא עברו שנים רבות עד כי האירה לו ההצלחה במסחר והיה לאחד מעשירי העיר. נתמנה מטעם הממשלה לקאיד (נשיא), על העדה, ביתו היה בית ועד לחכמים שהנה אותם מממונו, ולמדו אתו בקביעות בישיבתו הגדולה שהקים בביתו, ששמש גם בית כנסת.
שרי הממשלה כבדוהו והוקירוהו מאד, העניקו לו תוארי כבוד ונועצו בו בעניני מדיניות וכלכלה. נתמנה לחבר בבית המשפט העליון, ודעתו היתה מכרעת גם בדיני נפשות. את קרבתו לרשות ניצל הרב לטובת בני עמו והיה להם לפה ולמושיע בשעת הצורך, עד כי יכנוהו היהודים עד היום בשנת "השר הטפסר". פעמים רבות הפצירו בו לקבל את כתר הרבנות, אך הוא סרב תמיד, אף כי למעשה נועצו בו הדיינים ודעתו, דעת תורה, היתה מקובלת בפני חבריו החכמים. הוא עזר באונו ובהונו להביא לאור הדפוס כמה חבורים מחכמי העיר, וקיים קשרי ידידות עם רבני איטליה. לרגל מסחרו בקר כמה פעמים באיטליה ונתקבל שם בכבוד גדול ע"י רבני המקום. הר"ש תיתו עזר מאד לשליחי דרחמנא שבאו לטריפולי מארץ הקודש ואכסנם בביתו בכבוד גדול.
עליו כתב בנימין השלישי בספר מסעותיו: "נשיא העדה ה' ר' שלום תיתו, חכם ועשיר נכבד ליהודים ולנוצרים והפחה אוהבהו. הוא סוחר עם צרפת ואנגליה. הערבים מסודאן באים אליו להמונים ומביאים לו מיני צבעים שונים ועצמות (שיני) פילים ותרומתם יקחו סחורות מאירופה, ובוטחים בו כל כך עד שאינם סוחרים עם אחרים…ביתו בנוי לתלפיות ומתנהג מנהגי אירופה…הוא לומד תורה שתי שעות לפני עסקיו בכל יום. חכמי העיר עוסקים בביתו בתלמוד וידיעות דברי הימים כל הלילה…"
ר' שלום תיתו נפטר בי"ז כסלו תרל"ח (1877).
