כנס סליחות בירושלים · ימים א׳–ג׳, 30.8–1.9 · מלון רמדה · לפרטים ולהרשמה ←
כנס סליחות בירושלים · ימים א׳–ג׳, 30.8–1.9 · מלון רמדה · לפרטים ולהרשמה ←
ב-20 בינואר 1942, בעת הדיונים של ועידת ונזה (לארגון הלוגיסטיקה לביצוע "הפתרון הסופי"), לוב כבר סופחה לאיטליה (9.1.1939, זמן קצר לאחר החלת "חוקי הגזע") כאחד ממחוזותיה, וכונתה "החוף הרביעי" של איטליה, לכן כאשר אייכמן הכין את רשימות היהודים בכל ארץ, צירף לכ-28,000 היהודים באיטליה (כולל סרדיניה), את כ-30,000 היהודים בלוב
להל, קטע מויקיפדיה באיטלקית, שתורגם לעברית, המציין את סיפוח לוב לאיטליה רבתי, כאחת ממחוזותיה וכונתה "החוף הרביעי":
A partire dal 1937, il governo italiano aveva avviato un processo di integrazione completa della Libia nel Regno: la Libia si avviava infatti a trasformarsi da colonia a regione geografica Italiana parificata alle altre. Questo processo iniziò con la proclamazione delle 4 province di Tripoli (TL), Bengasi (BE), Misurata (MU), Derna (DE). La parte meridionale della Libia (territorio del deserto, con capoluoghi Murzuch e El Giof) fu invece organizzato come distretto autonomo gestito direttamente dal Governo centrale. Anche la cittadinanza fu parzialmente equiparata a quella delle Province europee del Regno.
Il 9 di gennaio del 1939 la colonia della Libia fu incorporata nel territorio metropolitano del Regno d'Italia e conseguentemente considerata parte della Grande Italia, col nome di Quarta Sponda.
תרגום הקטע לעברית:
מאז 1937 , הממשלה האיטלקי יזם תהליך שילוב מלא של לוב למלכות: לוב החלה להפוך ממושבה לאזור גיאוגרפי איטלקי השווה לאחרים. Questo processo iniziò con la proclamazione delle 4 province di Tripoli (TL), Bengasi (BE), Misurata (MU), Derna (DE). תהליך זה החל עם ההכרזה של 4 הפרובינציות של טריפולי (TL), בנגזי (BE), מיסורטה (MU), דרנה (DE). La parte meridionale della Libia (territorio del deserto, con capoluoghi Murzuch e El Giof ) fu invece organizzato come distretto autonomo gestito direttamente dal Governo centrale. החלק הדרומי של לוב (המדבר, עם הבירות Murzuch ו אל Giof ) אורגן כאוטונומיה מחוזית מנוהלת על ידי הממשלה המרכזית. Anche la cittadinanza fu parzialmente equiparata a quella delle Province europee del Regno. גם האזרחות זוהתה עם החלק האירופי של הממלכה.
Il 9 di gennaio del 1939 la colonia della Libia fu incorporata nel territorio metropolitano del Regno d'Italia e conseguentemente considerata parte della Grande Italia , col nome di Quarta Sponda . ביום 9 ינואר 1939 מושבת לוב שולבה/סופחה למטרופולין של ממלכת איטליה ולכן נחשבה חלק של איטליה רבתי , בשם החוף הרביעי.
ההיסטוריונים, שחקרו את קורותיהם של יהודי לוב בתקופת מלה"ע השנייה:
"… גם יהודי צפון אפריקה והמזרח התיכון נכללו כולם בתוכנית "הפתרון הסופי", … כך עולה מהפרוטוקול של ועידת ונזה… ברישום כולל של מספרי היהודים המיועדים להשמדה מופיעה סטטיסטיקה מפורטת של יהודים, מסודרת לפי ארצות, שאדולף אייכמן עמל על הכנתה. בסיכום המספרי המיוחס לצרפת מופיע מספר גדול פי שלושה… ההסבר היחיד לתוספת זו הוא הכללתם… של יהודי צפון אפריקה הצרפתית ויהודי סוריה ולבנון… באופן דומה, בסיכום המספרי המיוחס ליהודי איטליה (55,000) נכללים גם כ-26,000 יהודי לוב…
"שחרור לוב, המוקדם יחסית, הסיר מעל ראשי יהודיה, גם את סכנת אימת "הפתרון הסופי", כפי שניתן להיווכח מהפרוטוקולים של ועידת ואנזה בינואר 1942. ועידה, שבמהלכה נקבעו ההתארגנויות, הלוגיסטיקה ופרטי הביצוע של "הפתרון הסופי", וניתן אומדן מדויק של היהודים בכל מקום החל עליהם "הפתרון הסופי", שהוכן בקפידה ע"י אדולף אייכמן. בסיכום מנין יהודי איטליה, שהוצג בועידה ושעמד על 58,000 יהודים (בעוד שמנינם היה כ-30,000 באותה עת), נכללו גם כ-30,000 היהודים של לוב. לוב הייתה מושבה איטלקית, שלאחר מכן צורפה והפכה לחלק מאיטליה וכונתה "החוף הרביעי" של איטליה, כך, שגם יהודי לוב נכללו יחד עם יהודי איטליה ב"פתרון הסופי".
"… על פי צו מלכותי מ-9 בינואר 1939 הפכו ארבעת מחוזותיה של לוב לחלק בלתי נפרד מאיטליה…
כחלק מהכנה של הועידה, ערך אדולף אייכמן רשימה של מספר כל היהודים במדינות אירופה השונות (ראה תמונה מקורית למטה). הרשימה כללה שני סוגי מדינות, סוג A – מדינות תחת שלטון הרייך, סוג B מדינות שותפות או יריבות לרייך.
מדינות A
גרמניה (גבולות מקוריים) 131,800
אוסטמארק – אוסטריה (המחוז שנכבש על ידי הרייך) 43,700
פולין (טריטוריות מזרחיות שסופחו על ידי הרייך) 420,000
פולין (טריטוריות בשליטת הגנרלגוברנמן – שלטון חסות) 2,284,000
ביאליסטוק (מחוז מזרח פולני בניהול אדמיניסטרטיבי אזרחי) 400,000
השלטון הצבאי של בוהמיה ומורביה (אזורים צ'כיים) 74,200
אסטוניה – "נקייה מיהודים"
לטביה – 3,500
ליטא – 34,000
בלגיה – 43,000
דנמרק – 5,600
צרפת אזורים כבושים 165,000
צרפת אזורים לא כבושים – 700,000 (מספר לא סביר, ההיסטוריונים בדעה כי הכוונה גם ליהודים במדינות תחת שליטה צרפתית, כמו מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה, סוריה ולבנון)
יוון 69,600
הולנד 160,800
נורבגיה 1,300
מדינות B
בולגריה 48,000
בריטניה 330,000
פינלנד 2,300
אירלנד 4,000
איטליה כולל סרדיניה 58,000 (ההיסטוריונים בדעה כי הכוונה גם ליהודים בלוב, כי לוב סופחה לאיטליה והפכה לאחת ממחוזותיה וכונתה "החוף הרביעי של איטליה", יהודי לוב מנו באותה עת כ-30,000, בעוד שמניין יהודי איטליה, כולל סרדיניה, באותה עת, היה פחות מ-30,000)
אלבניה 200
קרואטיה 40,000
פורטוגל 3,000
רומניה כולל בסרביה 342,000
שבדיה 8,000
שוויץ 18,000
סרביה 10,000
סלובקיה 88,000
ספרד 6,000
טורקיה חלק אירופאי 55,500
הונגריה 742,800
ברית המועצות 5,000,000
אוקראינה 2.994,684
בלארוס לא כולל ביאליסטוק 446,484
סה"כ 11,000,000
על כוונת הגרמנים בקשר ליהודי לוב, ניתן ללמוד גם ממכתביו של הקונסול הגרמני בטריפולי ואלטר לשגרירות גרמניה ברומא(*). במכתבו, מה-12.5.1942, מציין, בין היתר: "אחרי נסיגתם של האנגלים ניגשנו לטפל בפעם הראשונה בבעיית היהודים […] הטיפול בבעיית היהודים הוחל קודם-כל בקירנייקה. כפי שהוזכר בדו"ח הקודם, הוחלט אחרי נסיגת האנגלים מקירנייקה, שבמסגרת הסדר עניין הילידים לרכז את כל היהודים תושבי קירנייקה במחנה ריכוז בטריפוליטניה. הוחלט כך, אחרי שבוטלה התוכנית להעביר יהודים אלה לאיטליה". במכתבו, מה-19.5.1942, מציין, בין היתר: "פתרון בעיית היהודים בטריפוליטניה קשה יותר לאין ערוך. ראשית, הם רבים יותר; ושנית, כוחם הכלכלי חזק הרבה יותר, ריכוזם של יהודים אלה יגרום בוודאי משבר כלכלי ויצור מצב ללא-נשוא. לכן נמנענו לעת-עתה מהגשמת התכנית להעביר את יהודי טריפוליטניה לאיטליה […]. בכל זאת אין ספק כי בבוא הזמן תוסדר הבעיה היהודית גם בטריפוליטניה […]".
* הקטעים מתורגמים מגרמנית, ע"י א.ארן, "רדיפת יהודי לוב", ילקוט מורשת ל"ג, סיוון תשמ"ב/יוני 1982, עמ' 156
* לשים לב, שההתכתבות באה אחרי ועידת ואנזה, ואחרי הגעת הקורפוס הגרמני אפריקאי ללוב, בפיקודו של גנרל ארווין רומל, ולוב הפכה למעשה תחת שליטה גרמנית. הם אלו, שקבעו המדיניות בלוב בזירת הקרבות ואגב כך גם היחס ליהודים, שהלך והחמיר. וניתן לקבוע, אף שבאופן רשמי השליטים של לוב היו האיטלקים לכאורה, הרי הגרמנים, הם אלה, שהיו השליטים הלכה למעשה. ואכן האיטלקים, בעלי בריתם, גרוריהם ועושי דברם של הנאצים, פעלו בהנחיה ובהשראה נאצית, כפי שניתן להבין גם מההתכתבות הנ"ל.
יעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב
לסיוע והכוונה, נא לפנות להיסטוריון יעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב, במרכז מורשת יהודי לוב רח' הדדי 4 אור-יהודה, ת.ד. 682, טל': 03-5336268 פקס: 03-5333456.
או לטלפקס: 08-6418267; נייד: 054-5680215; דואר אלקטרוני: liluf2000@walla.com; כתובת: רח' עמרי 17, באר-שבע – 84465.
יעקב חג'ג'-לילוף
מנהל המכון ללימודים
ולמחקר יהדות לוב
