נקודות לסקירה על הברברים

---

נקודות לסקירה על הברברים

יעקב חג'ג'-לילוף / מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב

 

1. התושבים הקדומים ביותר בצפון מערב אפריקה (על גבול מדבר סהרה ממערב מצרים ועד האוקיינוס האטלנטי, בלוב, בתוניסיה, באלג'יריה ובמרוקו, ניז'ר, מאלי, בורקינה-פאסו ומאוריטניה), לפחות מהאלף ה-5 לפנה"ס.
2. הברברים התנגדו לכל הכובשים הרבים, שכבשו את מחוזות מושבותיהם, שאילצו את חלקם להדרים למחוזות חדשים, כאשר הם נוטלים חלק גם במאבקים בין השושלות והשליטים הערבים, ומאוחר יותר אף נגד הקולוניאליזצייה הספרדית והצרפתית, מחד-גיסא, וחלקם התמזגו עם אותם כובשים (פיניקים, יוונים, רומאים, ונדלים, ביזנטים, ערבים, עות'מאנים, ספרדים וצרפתים), מאידך-גיסא. כאשר חלק מהתקופות אף קיימו ממלכות וממשלים עצמאיים.
3. לגבי מוצאם ישנן השערות שונות:
   • אזור הקווקזים
   • חופי ים סוף
   • עמי הבאסקים
   • שבטי הקלטים
   • שבטי הכנענים
4. היום הם מונים כ-20 מיליון (12 מליון במרוקו, 8 מליון באלג'יריה, וכמה מאות אלפים ביתר הארצות, במסגרת שבטית פטריאכלית (חמולות-משפחות), כפרית-חקלאית, עם מידה מסוימת של אוטונומיה בניהול קהילותיהם, כאשר חלק מהם נודדים או נודדים למחצה. כאשר במאה ה-16, נטלו חלק חשוב בשוד הימי, ובזמן המודרני נטלו חלק גם במסחר הזעיר, חלקם עוברים לערים הגדולות להשגת השכלה וחלקם אף הגרו לאירופה.
5. עם הכיבוש הערבי, הברברים, שחלקם אימצו את הנצרות, עברו ערביזציה איסלאמית סונית, לצד אלו שקיבלו את האיסלאם ברצון, רובם נאלצו להתאסלם.
6. הברברים נאבקים להכרה בתרבותם וטוענים להפלייתם, לעומת האוכלוסייה הערבית הרגילה. הם דורשים הכרה ולימוד השפה הברברית בבתי-הספר (שפה ייחודית עם 300 דיאלקטים), לא רק בניז'ר ובמאלי, טלוויזיה בשפה הברברית, השקעות באזורים ברבריים נחשלים. אין הם דורשים זהות לאומית פוליטית, אך דורשים שימור שפתם, זהותם ותרבותם. דרישות המעוררות מידי-פעם מהומות נגד השלטונות (בעיקר באלג'יריה), עד היום.
7. הברברים ידועים, כאנשים החיים בתנאים קשים ומסתפקים במועט, נחושים ולוחמים נועזים, שנטלו חלק בהתנגדות לכובשים הרבים, במטרה לשמור על חרותם ותרבותם.
8. מעמד האישה, לצד אלה שאמצו את היחס המוסלמי הפונדמנטליסטי, היא לא חייבת ללכת עם רעלה, יכולה להתגרש ולדרוש את הנדוניה שלה.

 

הברברים והיהודים

1. משערים כי המפגש הראשון בין היהודים לברברים, התרחש בימי יואשיהו מלך יהודה, כאשר פרעה נכה הכה את יואשיהו בקרב מגידו (608 לפנה"ס) והגלה יהודים לצפון אפריקה, ואלו גרמו להחדרת התרבות הארצישראלית והיהדות בקרב הברברים, ואולי אף לגיור חלק מסוים של הברברים, שהיו פגאנים
2. מפגש ידוע יותר, התרחש לאחר דיכוי מרד התפוצות בשנת 117 לספירה, כאשר רוב היהודים, ששרדו נמלטו לתוך פנים הארץ ומצאו מפלט בין השבטים הברברים בסירתים, בג'בל, במדבר סהרה ובטריפוליטניה ואף מערבה יותר בתוניסיה, באלג'יריה ובמרוקו. מפגש, שנשא בחובו תהליך מוגבר של ייהוד השבטים הברברים, ויצירת סימביוזה של תרבות יהודית-ברברית. לפי דברי ימי ערב (כמו ההיסטוריון איבן חלדון), היהודים אף עיר חדשה – אל יהודה (ששרידיה טרם נתגלו). לעומת זאת נמצאו מספר נקודות כפריות הנושאות את השם "חירבת אל-יהוד"⁽, וכן נשתמרו במספר מקומות השמות "אל-יהודיה", ראס אל-שבת וכף אל-שבת. החוקר הצרפתי גוטייאר, טוען שלשבטי הברברים, הזנטה, היו שתי חטיבות: הלואטה והנפוסה (שצאצאיהם עדיין יושבים במערות ג'בל נפוסה), והברית שהתקיימה בין שתי החטיבות, כלומר "ברית שבטי הזנטה" וזיקתם ליהודים התהוו עוד בעת "מרד התפוצות", בימי טריינוס. רבים מיהודי לוב חיו בקרב השבטים הברברים, שחלקם התייהדו (דבר המצמיח אגדות עם גרעין היסטורי על ממלכת ברברים מתייהדים, שמולכת עליה המלכה דהייא אלכהינא).
3. מפגש נוסף, התרחש בעת הכיבוש הביזנטי (532 לספירה), שבו היהודים סבלו קשות מאי סובלנות, נרדפו פיזית ודתית ואף המרות דת מאונס. הרדיפות מאלצות את היהודים שוב, להימלט אל פנים הארץ ולמצוא מפלט אצל השבטים הברבריים. שוב מתרחש אותו תהליך של ייהוד מוגבר של שבטים ברברים, ומתפתחת סימביוזה של תרבות יהודית-ברברית (המעצימים את אותן מסורות על ממלכה ברברית-יהודית). גם ההיסטוריון הערבי המפורסם איבן-חלדון קובע, שלשבטי הברברים, "הזנטיה" תושבי הרי האוראס, הייתה אז זיקה ליהדות, ועימהם נמנו גם שבטי הג'רבה (שלימים הייתה מלכתם המפורסמת דהייא אל-כהינא).
4. הפלישה הערבית לצפון אפריקה (כולל כיבוש לוב בסערה בשעת 643 לספירה) לוותה ברדיפות והתאסלמות מאונס, בעיקר אלו של הברברים, ונתקלה בהתנגדות עזה של היהודים והברברים, במשך עשרות שנים, עד לימיה של המלכה הברברית היהודית דהיא אלכהינה.

דהיא אלכהינה – שמה המלא: דהיה אל כהינה, בנת טביתא אבן טרפן, שחיה בחצי השני של המאה השביעית ובראשית המאה השמינית. כהינה הייתה יפת-תאר להפליא ובת יחידה לאביה, שנבחרה למלכת הברברים. בשנת 689 לספירה, שלח הכליף עבד-אל-מלך (משל בדמשק ב- 705-685) את שר צבאו, חסן בן נעמן, בראש ארבעים וחמישה אלף חיילים ללחום בכהינה. המלכה פתחה במשא ומתן לשלום, ושלחה שליחים לחסן להציע לו כי יעלה מן הארץ. המפקד קיבל את האנשים בכבוד אולם העמיד שני תנאים:  כי תכיר באדנות של הכליף כי תקבל את אמונתו בתשובה שלחה המלכה להגיד לו, כי לעולם לא ייכנעו היא ועמה למושל זר וכי בדתה אשר נולדה בה, בה תמות. מכל עברי הארץ באו מחנות מחנות ללחום לצדה. המלחמה. המלכה נחלה ניצחון מזהיר, וחסן נאלץ לברוח עם מתי מעט מגדודיו לערבות טריפולי ולהודיע לכליף על מפלתו. ברדיפה אחרי חייליו של חסן הגיעה כהינה עד לקרתגו. אולם חסן בן נעמה אסף מאה ועשרים אלף חייל וכסף רב, שנשלח אליו מן הכליף, ועלה ללחום על מלכות כהינה בשנית. בהגיע שמע מחנהו הרב של חסן אל העמים שעמדו לצדה של כהינה, נפחדו ועברו לצדו, רק עמה, עם גרא, שמר לה אמונים. בראש חיל קטן נלחמה כהינה נגד חסן בגבורה גדולה ובחירוף נפש (קיץ שנת 703 לספירה) והכתה בחיילותיו מכה רבה. אולם לסוף גברה יד הערבים, וכהינה הטילה עצמה לבאר עמוקה, למען לא תיפול בידם. הערבים הוציאו את גופתה, כרתו את ראשה ושלחוהו לכליף. הבאר נקראת "באר הכהינה" עד היום הזה.

 

אמרות עממיות ברבריות

• "גלות היא אחותו של המוות". 

• "האדמה שרגביה ואבניה מכירים אותך הנה בעלת ערך נעלה יותר מן הארץ שאנשיה מכירים אותה". 

• "אישה היא המוט המאזן של האוהל".

            "עדיפה תרנגולת מאדמתי מאשר חוגלה מאדמה של אדם אחר".

 

• "ההבדל בין גן פורח למדבר הוא לא מים אלא האדם".

• "מי אמיץ דיו לומר לאריה שהבל פיו מצחין"?

יעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב

 לסיוע והכוונה, נא לפנות להיסטוריון יעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב, במרכז מורשת יהודי לוב רח' הדדי 4 אור-יהודה, ת.ד. 682, טל': 03-5336268 פקס: 03-5333456.

או לטלפקס: 08-6418267; נייד: 054-5680215; דואר אלקטרוני: liluf2000@walla.com;  כתובת: רח' עמרי 17, באר-שבע – 84465.

יעקב חג'ג'-לילוף
מנהל המכון ללימודים
ולמחקר יהדות לוב

מאגר המאמרים ביבליוגרפיה מאויירת