כנס סליחות בירושלים · ימים א׳–ג׳, 30.8–1.9 · מלון רמדה · לפרטים ולהרשמה ←
כנס סליחות בירושלים · ימים א׳–ג׳, 30.8–1.9 · מלון רמדה · לפרטים ולהרשמה ←
ראשית קיומן של הקהילות היהודיות בלוב, עתיקת יומין: המסורות המקדימות ביותר מתייחסות לימי שלמה המלך (המאה העשירית לפנה"ס), המאחרות אחריהן, בגלות עשרת השבטים (720 לפנה"ס) ובחורבן הבית הראשון (586 לפנה"ס). עפ"י ידיעות מהימנות, ראשיתן והתבססותן בקירנייקה בתקופה ההלניסטית (החל מהמאה השלישית לפנה"ס), והמשיכו להתבסס ולצמוח גם בתקופה הרומית עד למרד התפוצות (117-115 לספירה), שבו היהודים נפגעו קשות והתפזרו בכל רחבי לוב.
היהודים חיו בלוב והשתלבו בקורותיה בתקופות כיבוש רבות: בתקופה הוונדאלית (מ-433 לספירה); בתקופה הביזנטית (מ-532 לספירה); בתקופה הערבית (מ-643 לספירה); בתקופה הספרדית והמלטזית (1551-1510). תקופות, שבהן, בד"כ, היהודים היו נתונים לפגיעות ורדיפות; בעידן העות'מאני (1911-1551), עידן המתחלק לשלוש תקופות משנה: התקופה העות'מאנית הראשונה (1711-1551), שבה חלה התאוששות כלכלית, חברתית ורוחנית, וראשית התגבשות הקהילות היהודיות, במיוחד עם הגעתם של גולים ממגורשי ספרד ור' שמעון לביא; התקופה הקראמנלית (1835-1711), שבה נהנו מסובלנות, השתלבו בפיתוח הכלכלי ושגשגו עם המשך הגעתם של יהודים מאיטליה וכן מתוניסיה ומאלג'יריה, אך גם נפגעו מהמאבקים שהיו בתוך השושלת הקראמנלית; התקופה העות'מאנית השניה (1911-1835), שבה נהנו מאוטונומיה יהודית, התגבשו המוסדות היהודיים, הייתה הגירה למרכזים עירוניים, השתלבו בהתפתחות הכלכלית, הייתה התפתחות במערכת החינוך והתעניינות בציונות בראשיתה.
בתקופה האיטלקית (1943-1911), התגבשו דפוסי ואפיוני הקהילות היהודיות בלוב: התגבשו המוסדות המנהלתיים והמסגרות הדתיות; תפיסת עמדות מפתח בחיים הכלכליים; התעצמות במערכת החינוך; ייסוד התנועה הציונית (בטריפוליטניה ב-1912 ובקרינייקה ב-1919), והתעצמותה עם הקמת "ההסתדרות הציונית הטריפוליטנית", "מכבי" ו"בן-יהודה" ומוסדות חינוך יהודיים-עבריים; בשנות ה-20 וה-30 החלה עלייה של בודדים ומשפחות מלוב לא"י, שהשתכנו בשכונת בנגזי בב"ב, בשכונת מוטיפיורי בת"א ושכונת גפן בר"ג.
בשנות ה-30, החל להסתמן יחס איטלקי שלילי, שבא לידי ביטוי ב"חוקי השבת" (ב-1932 חובת נוכחות בבתיה"ס התיכוניים בשבתות, וב-1936 חובת פתיחת החנויות בשבתות), בעידוד האנטישמיות וב"חוקי הגזע" מ-1938. ועם הצטרפות איטליה למלה"ע השניה (10.6.1940), בהיותה של לוב אחת מזירות המלחמה, היהודים נפגעו קשות: בהפצצות והפגזות בנות-הברית; בקרבות בחזית; באכיפת "חוקי הגזע" ותקנות מחמירות נוספות; בגיוס לעבודות כפייה; בגירוש לתוניסיה; בהגליה לאיטליה, שחלקם הועברו למחנות הריכוז אינסברוק-רייכנאו וברגן-בלזן; בהעברת רוב יהודי קירנייקה למחנה הריכוז בג'אדו, שבו נספו 562 יהודים. בסה"כ נספו במלחמה 712 יהודים.
במהלך מלה"ע השניה התרחש המפגש המרגש בין יהודי לוב לבין החיילים הארצישראליים, שסייעו רבות לאחיהם בני לוב. לאחר המערכה באל-עלמיין ושחרור כל לוב ע"י הבריטים בינואר 1943, יהודי לוב ניצלו ממוראות המלחמה ומאימת "הפתרון הסופי", וחלו תמורות מפליגות: יהודים שבו לבתיהם ולעיסוקיהם; התחדשה פעילות המוסדות היהודיים; חלה התאוששות כלכלית; חודשה והתעצמה פעילות מערכת החינוך והתנועה הציונית, כולל זו היהודית-עברית-ציונית. לצד חידוש פעילות "מכבי" ו"בן-יהודה", שעברו ראורגניזציה בסיוע השליחים מא"י, נוסדו תנועות נוער ציוניות חדשות – "הצופים העבריים", "האיחוד", "בני-עקיבא" ו"גדוד מגיני השפה", והוקמו שתי הכשרות חקלאיות והכשרה עירונית.
בנובמבר 1945, הערבים פרעו ביהודי טריפוליטניה, נרצחו 133 יהודים והיו נזקים חמורים ברכוש. בעקבות הפרעות: התערערה מערכת היחסים בין היהודים לערבים; סר האמון בשלטון הבריטי, שלא הגן עליהם; חדרה תודעת ההגנה והוקם ארגון הגנה לתפארת, שידע להגן על היהודים בפרעות יוני 1948 (שבהן נרצחו 14 יהודים); התעצמה ההעפלה הבלתי-לגאלית, במסתור (שהחלה עם פרסום הספר הלבן ובמהלך מלה"ע השנייה ולאחריה). העפלה של כ-3,500 צעירים (המהווים כ-10% מיהודי לוב), הן דרך מצרים בסיוע החיילים הארצישראליים, הן דרך איטליה בדרכים שונות והן דרך תוניסיה. זאת עד פתיחת שערי העלייה בראשית 1949 (מ-4.4.1949 ועד 18.8.1952 ב-42 אניות, ישירות מנמל טריפולי לנמל חיפה). עליה של כ-32,000 עולים, המהווים יחד עם המעפילים כ-90% מיהודי לוב, ורובם השתלבו היטב בהוויה הישראלית.
4,100 היהודים הנותרים בלוב העצמאית, סבלו מיחס מפלה ועם פרוץ מלחמת ששת הימים ביוני 1967, שוב הערבים פרעו ביהודים ונרצחו 17 יהודים. בעקבות פרעות אלו הועברו רוב יהודי לוב לאיטליה, כמחציתם השתקעו בה וכמחציתם עלו לארץ. בלוב נותרו כ-100 יהודים אשר הלכו והתמעטו עד לאחרון שבהם.
וכך בא הקץ לגולת יהודי לוב המפוארת ועתיקת-היומין, שהטביעה את חותמה בכל מהלך ההיסטוריה של לוב.
מוזיאון יהודי לוב – תולדות יהודי לוב
שלום וברוכים הבאים למוזיאון יהודי לוב
ראשית קיומן של קהילות יהודיות בלוב הינה עתיקת יומין. על-פי מסורות מקדימות, כבר בימי שלמה המלך הייתה בלוב קהילה יהודית, שהגיעה למקום עם הפיניקים ועסקה בסחר ימי. על-פי מסורות מאוחרות יותר, יהודים הגיעו ללוב עם גלות עשרת השבטים, או עם חורבן הבית הראשון. לעומת מסורות אלו, עדויות היסטוריות מהימנות מצביעות על כך, שראשית ההתבססות הייתה בקירנייקה בתקופה ההלניסטית, והקהילה המשיכה להתבסס ולשגשג גם בתקופה הרומית, והיה לה קשר הדוק עם ארץ-ישראל, ירושלים והמקדש.
בשנת 115 לספירה פתחו יהודי קירנייקה ב"מרד התפוצות", שהתפשט למקומות נוספים באימפריה הרומית. המרד ודיכויו היו אכזריים במיוחד ורווי דם, הן לרומאים והן ליהודים.
לאורך ההיסטוריה ידעה הקהילה היהודית בלוב עליות ומורדות על פי אופיים של הכובשים הרבים, ששלטו בלוב.
בתקופה העות'מאנית הראשונה, במאה ה-16, לאחר הדיכוי והרדיפות של השלטונות הספרדיים והמלטזיים, חלה פריחה כלכלית ורוחנית-תרבותית, במיוחד עם הגעתם של מגורשי ספרד. בין הבאים בלט ר' שמעון לביא, מקובל ורופא, הידוע בעיקר כמי שחיבר את הפיוט "בר יוחאי" ואת הפירוש לזוהר לספר בראשית "כתם פז". ר' שמעון לביא הביא להתעוררות דתית בקרב הקהילה ובנה מערכת מפוארת של תרבות תורנית, ששימשה מסד לדורות רבים אחריו, בתקופה הקראמנלית ובתקופה העות'מאנית השניה. תקופות, שבהן התגבשו המוסדות היהודיים ובשילהייהן חלו התפתחויות במערכת החינוך והחלה ההתעניינות בציונות עם עלותה על בימת ההיסטוריה.
בשנת 1911, לוב נכבשה על-ידי איטליה. בתחילה ידעו היהודים עידן של פריחה תרבותית וכלכלית, תוך שהם מהווים גשר בין האוכלוסייה המקומית למוקדי הכלכלה האיטלקיים. בתקופה זו התגבשו המוסדות הקהילתיים, נוסדה התנועה הציונית, הוקמו תנועות נוער ציוניות ומוסדות חינוך עבריים והחלה תחיית השפה העברית.
בשנות ה-30, פיתח השלטון הפשיסטי מדיניות, שנתפשה על-ידי היהודים כאנטישמיות. מדיניות זו כללה חובת נוכחות בבתי-ספר בשבת, פתיחת חנויות בשבת ובשנת 1938 החלת "חוקי גזע".
בשנת 1940, הצטרפה איטליה למלחמת העולם השניה לצידה של גרמניה הנאצית ולוב הפכה לאחת מזירות המלחמה, שבה ריחפה מעל ראשי היהודים איימת "הפתרון הסופי" ונפגעו בפועל קשות, מהפגזות והפצצות בנות הברית ובקרבות בקו החזית. אך סבלותיהם החמירו בשל אכיפת "חוקי הגזע" ותקנות מחמירות נוספות, גיוס לעבודות כפייה, מאסרים והוצאות להורג, עקירת אוכלוסין, גירוש לתוניסיה והגליה לאיטליה, שחלקם הועברו למחנות הריכוז הגרמניים אינסברוק-רייכנאו וברגן-בלזן. רוב יהודי קירנייקה הועברו למחנה הריכוז בג'אדו בתנאים קשים, שהביאו למותם של כרבע מהם.
במהלך המלחמה, שבה נספו 712 מיהודי לוב, התרחש המפגש המרגש בין יהודי לוב לבין החיילים הארצישראליים בצבא הבריטי. יהודי לוב זקפו את קומתם למראה החיילים העטורים במגיני דוד. גם החיילים הארצישראליים חשו כי התגשמה מטרת התנדבותם והיא הצלת יהודים במרחב הכיבוש הפשיסטי-נאצי. הם גם סייעו בשיקום הקהילה ובחידוש והעצמת החינוך העברי, שהפך להיות על-פי המתכונת הארצישראלית.
לאחר המלחמה החלה התקופה הבריטית, שבה חלה התאוששות כלכלית ותרבותית. לקחי המלחמה, המפגש עם החיילים הארצישראליים והגעתם של שליחים מארץ-ישראל חיזקו את הרעיון הציוני והביאו להקמת בתי-ספר עבריים ותנועה ציונית רחבת היקף, כולל תנועות נוער ציוניות, הכשרות חקלאיות, קומונה עירונית ועליית חלוצים להתיישבות בארץ-ישראל.
בנובמבר 1945, בעקבות התעוררות הלאומנות הערבית בלוב, התחוללו בטריפוליטניה פרעות, בהן נרצחו 133 יהודים ונגרם נזק רב לרכוש. אירוע קשה זה הביא להתערערות היחסים בין היהודים לערבים; אבד האמון בשלטון הבריטי, שלא סיפק את ההגנה הנדרשת; חדרה תודעת ההגנה העצמית והוקם ארגון הגנה מפואר, שהוכיח עצמו בהגנה על היהודים בפרעות 1948, בהם נהרגו 14 יהודים; התעצמה ההעפלה הבלתי-לגאלית לארץ-ישראל, ועד ראשית 1949 העפילו כ-3,500 מיהודי לוב בדרכים לא דרכים.
בשנת 1949 נפתחו שערי הארץ לעלייה חופשית, והחלה העלייה הגדולה של יהודי לוב, בתחילה דרך איטליה ובהמשך בהפלגות ישירות של אניות נושאות דגל ישראל, מנמל טריפולי לנמל חיפה. עד קיץ 1952 עלו לארץ למעלה מ-30,000 מיהודי לוב, שהוו כ-90% מכלל הקהילה. מאחור נותרו כ-4,000 יהודים, שגם הם עזבו את לוב בעקבות פרעות, שהתחוללו במהלך מלחמת ששת הימים ובהן נרצחו 17 יהודים, כמחציתם עלו לארץ וכמחציתם השתקעו באיטליה. בלוב נותרו כ-100 יהודים אשר הלכו והתמעטו עד לאחרון שבהם. וכך בא הקץ לגולת יהודי לוב עתיקת-היומין, שהטביעה את חותמה בכל מהלך ההיסטוריה של לוב.
קליטתם של יהודי לוב בארץ הוא סיפור הצלחה, חלקם השתלבו בהתיישבות החקלאית והקימו 18 מושבים. רוב הקהילה השתקע בגוש דן ולאורך מישור החוף, ונקלט בכל תחומי העשייה וההוויה של החברה הישראלית.
אנו מודים לכם על ההקשבה ומאחלים לכם ביקור מהנה במוזיאון ובבית המורשת.
יעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב
לסיוע והכוונה, נא לפנות להיסטוריון יעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב, במרכז מורשת יהודי לוב רח' הדדי 4 אור-יהודה, ת.ד. 682, טל': 03-5336268 פקס: 03-5333456.
או לטלפקס: 08-6418267; נייד: 054-5680215; דואר אלקטרוני: liluf2000@walla.com; כתובת: רח' עמרי 17, באר-שבע – 84465.
יעקב חג'ג'-לילוף
מנהל המכון ללימודים
ולמחקר יהדות לוב
