עוד שמעתי מזקנים שקבלה בידם שהרב האר"י ז"ל הגיד למורנו הרב חיים ויטאל "שיש חכם אחד במערב מקובל גדול ואם יהיה בכאן ישיג השגה גדולה". ונפטר הרב בטראבלס שנת הש"ם (1580) נפשנו בחיים. עוד שמעתי מזקנים שהיה מקודם קבור במקום אחד סמוך לעיר הרבה במקום שקורין "סוק אתלאת" רצה לומר שוק של יום שלישי, ועל ידי סיבה הסיעו בית החיים משם אל מקום אחר רחוק מן העיר אשר קוברים בו עד היום והוא על שפת הים ולפעמים היה בוקע הים בקברו, ובא בחלום אל רבני העיר בשנת התצ"ג (1773) להסיע אותו משם אל אמצע בית החיים ונתייראו לגלגלו מקברו ובנו חומה קטנה בינו בין הים, ובא עוד הפעם בחלום והזהירם הרבה על זה ואז עשו תענית וטבילה והוציאו עצמותיו אל תכריך חדש וקברוהו באמצע בית החיים, ומי שנגע בו לא השלים שנתו רחמנא לצלן, ועד היום קברו מוכן ומזומן לעת צרה וצוקה ב"מ לעצירת גשמים וכיוצא הולכים להשתטח על קברו ולומדים שם תהלים ותיכף מתקבלת תפלתם ומיד נענים. ובדידי הוה עובדא פעם אחת רציתי להסיר העפר מעל המצבה לראות מה כתוב בה ואני מסיר העפר וכרגע חוזר כבראשונה".

"בספר יבין שמועה בהקדמת הליכות עולם נזכר הרב וידאל לביא, הוא רבינו שמעון ז"ל מטוליטולא שחיבר הספר לכבודו, ובהקדמת החייט גם כן, ובנו הרב הגדול הבחור יוסף לביא נפטר בשנת השפ"ו (1626), כך כתוב על מצבתו. ובנו הוא החכם שמעון לביא אשר ישא את שם זקנו, הוא הדפיס בפעם הראשונה בויניציא את המחזור שפתי רננות בשנת הת"ח (1608). בספר יד נאמן נדפס ביאור קצת מלים קשות שבספר הזוהר הקדוש להרב הקדוש המקובל האלוקי הרב שמעון לביא בעל כתם פז, ופיוט בר יוחאי זצ"ל, גם נדפס פירוש על הפיוט בר יוחאי בשאלוניקי תקס"ד (1804). ועדיין משפחתו בקהילת קדש טראבלס והם אנשים יראי אלקים. ועיין בספר מקור ברוך פיתוסי דף קמ"ז עמוד ב' פרשת שמיני ענין נפלא מהרב שמעון הנזכר."

מתוך הספר הנדיר "מקור ברוך פיתוסי" מביא אנוכי בפניכם את הדבר המעשה הנפלא: "שמעתי מעשה שהיה בטריפולי יע"א, בימי הרב הגדול המקובל האלוקי מורנו הרב שמעון לביא זצ"ל, שבא איש אחד מארץ מרחקים כרס וזקן ואמר שהוא יודע לומר לכל אדם בחכמת הפרצוף מי הוא גלגולו או ניצוץ מי ועושה לו תיקונים ובגוף כולי עלמא ואתו גביה . וכששמע מורנו הרב שמעון לביא זצ"ל בו, שלח אחריו להודיעו גלגול מי הוא. ומרוב גובה עיניים ורחבות לבב האיש ההוא לא רצה ללכת לו. ואז הרב חלץ תפילין והלך לו וחילה פניו שיאמר לו גלגול מי הוא ומה הוא תיקונו. והביט בפניו וה' הכשילו לגלות קלונו ופי כסיל מחתה לו, ואמר לו אתה גלגולו של דניאל איש חמודות. וכשמוע הרב כן, צעק צעקה גדולה ומרה לאמור: צא איש בליעל וחנף צבוע, הלא כבר אמרו חז"ל שדניאל בישרו ה' שלא יתגלגל כלל. הוציאו מהעיר בחרפה וקלון כי ה' אוהב משפט."

כדי להבין יותר לעומק את אופי התקופה הנוראה ליהודי לוב, שקדמה להגעו של ר' שמעון לביא, נעזר בתיאורו של פרופסור הירשברג בספרו "תולדות היהודים באפריקה הצפונית".
"מאז כיבוש העיר טריפולי בידי הספרדים בשנת 1510 נתונה הייתה עד שנת 1551 תחת יד שלטון נוצרי. עד 1530 משו בה הספרדים במישרים, ולאחר מכן מסרוה למיסדר אבירי מאלטה. בתשובה מזמן כיבוש העיר בידי התורכים בשנת שי"א 1551 נזכר שכאשר לכדו את טראבלוס אשר בבירביריאה ונשבו בתוך העיר הנ"ל כמו מ' נפשות של יהודים ולקחם שר צבא הדוגיאות לחלקו והעלה את דמיהם כפלים משוויים."

ר' מרדכי הכהן בספרו "הגיד מרדכי" שופך אור חריף ואכזרי יותר על תקופה זו:

"בימים ההם עת תוקף האינקויעזאסיון האכזרית הזעומה לחצו את המושלמים הנמצאים לבוא בברית דת נצרת, אך היהודים אז היו בטריפולי ערך שמנה מאות משפחות. קצת מהם נתפזרו הרחיקו נדודים אך לא נתודעו קורותיהם, ושאר היהודים נלחצו כפלים. המון מהם נתפצחו עצמותיהם בחימה שפוכה כחמת חיות טורפות. קצת מהם הובלו בשביה, נמכרו לעבדי עולם, אך אחיהם היהודים בשאר ארצות פדו אותם מיד שוביהם בכסף מלא. הברברים אשר לפניהם קבלו דת מחמדנית ויהיו אחוזים בטריפולי תחת יד הספרדים, אכפם ההכרח יקבצו דת נצרת, אך מהם רק למראה עינים."

כמו כן מוסר לנו ר' מרדכי הכהן בספרו 'הגיד מרדכי' פרטים נוספים על ר' שמעון לביא זצ"ל, המשלימים את פסיפס תרומתו הכבירה לשיקום יהדות לוב:

"בשנת הש"ט 1549, אולי נפלה טעות וצריך להיות השי"ט 1559, החכם ר' שמעון לביא יצא מעיר פאס אשר במרוקו, והיו רגליו מועדות ללכת לשכון כבוד בארצנו ארץ ישראל ובדרך הילוכו עבר טריפולה וימצא את היהודים אין להם ראש ומורא, אזי בחר לו לשבת בטריפולי לתקן את אחיו היהודים מלהעלות לארץ ישראל. רבי שמעון לביא היה איש חכם נפלא מקובל אלוקי תלמודי ותורני ותוכניי ורופא. גם בשאר החכמות לא קצרה ידו. הוא היה הרופא של יחיה פאשא מושל טריפולי. והיה רבי שמעון מכובד מאוד בעיני שרי הממשלה. הנהגת היהודים בתקופה הזאת, כפי מה שהורה אותם החכם ר' שמעון לביא, ראשון הוא לכל דבר שבקדושה וכמעט הוא גירם. הוא תקן להם סדר התפילות על הרוב כמנהג הספרדים, כי הוא מגירוש קשטיליא. אך כמה מנהגים נשתנו ברוב הימים, תקן מורים לנערי תלמוד תורה ומהגדיים נעשו תיישים. הוא תקן גם הנהגת דיינים, שמרו אחרי דבריו דור אחר דור לפקח על כל הדברים הנוגעים לתהלוכות העדה ולעמודי הדת לבל יתרופפו. כל הזקנים יתנו עדיהן ויצדקו על הנהגות הדיינים בימים הראשונים המדריכים את העם במעגלי יושר, ושפטו את העם משפט צדק בין איש ובין רעהו בהלכות נזקי שכנים, החלות, צואות, מתנות, משא ומתן, וכל דיני ממונות, גם מכר קרקעות ושטרי הלואות, כיוצא הכל היה על ידי הבית דין. גם דיני איסור והתר, קדושין וגטין, יבום וחליצה ועונש הנאוף וחלול שבת וכיוצא".

בספרו של בועז הוס "על אדני פז", על הקבלה של ר' שמעון אבן לביא, נשאבת אינפורמציה כבירה על יצירותיו הרוחניות והקבליות של ר' שמעון לביא, תוך ניסיון להסביר את מהות החכמה הנשגבה הגלומה ביצירת המופת של ר' שמעון לביא "כתם פז".
"יצירתו המרכזית של ר' שמעון אבן לביא היא פירוש לספר הזוהר, המכונה "כתם פז". כינוי זה העניק לו החיד"א לפי האמור בהקדמה לספר. ר' שמעון לביא מציין בפירושו לזוהר "פרשת לך לך", כי דבריו נכתבים בשנת של"א 1571. מכאן שהוא כתב את ביאורו לספר הזוהר לאחר שהגיע לעיר טריפולי."

מדברי ר' יוסף חמיץ מתוך ספר יודעי בינה, פירוש לספר הזוהר: "ומה גם שהנה ה' נצב עלי והביא לפני פירוש קצת פרשיות מספר הזוהר שפירש הרב הגדול המקובל הנאמן כבוד מורנו הרב רבי שמעון בן לביא אשר הרביץ תורה בעיר טריפולי שבמערב בבואו שמה מעיר פיס שבאמת שפתים ישק והוציא תעלומות חכמת הקבלה כפי דרך הקדמונים וגם ממנו לקטתי עומרי להביא לפניך בספר הזה".

ממקורות נוספים למדים אנו על יצירות מופת נוספות של ר' שמעון לביא זצ"ל: "בשער החיבור 'סדר תיקוני כלה לליל שבועות כמנהג טריפולי' שנדפס בויניציאה שנת הת"מ 1680, נאמר: 'הסדר הזה תיקן איש חכם ורופא ואבי הקבלה כבוד מורנו הרב רבי שמעון לביא זצ"ל שגורש מספר מעיר קאשטילייאה'. התיקון המיוחס לר' שמעון אבן לביא מחולק לשבעה סדרים, המקבילים לספירות מחסד ועד מלכות.

לר' שמעון אבן לביא זצ"ל מיוחס אף "ביאור המילים הזרות שבספר הזוהר" הנמצא בכמה כתבי יד: "אמר ר' שמעון אבן לביא 'הרבה יגעני ומצאני התהלה לאל בהוציא המלות הזרות הנמצאות בספר הזוהר לאור וה' עזרני'".

ר' מרדכי הכהן בספרו "הגיד מרדכי" מגולל בפנינו את סיפור חשיפתו של הקבר המיוחס לר' שמעון לביא, ואת כל תלאותיו וחקירותיו למעון הגיע לחקר האמת. יש לשים לב למשפט המפתח "יצא בת קול כי איזה צעירים בראותם כי עוד יד המחמדנים תקיפה, הלכו בלילה ההוא ויגנבו עצמות מבית קברות המחמדנים ויתנום תחתן, אך הקול לא נתברר כי בין אמת בין שקר טוב יותר שישתקע" המרמז על אפשרויות מפתיעות להעתקת מקום הקבר:

"בחודש אפריל 1912 התרע"ב, היו האיטלקים בונים ומכוננים אוצר למים נקיים בשדה אחת מול בית קבר בן ליאם סמוך לתפילת מחמדנים, נקרא בשם זאוית אדארעיא. הפועלים היו חופרים בבית התפילה הנז' סמוך לכותל המפסיק בין בית התפלה הנזכר ובין השדה הנז', והנה נגלה להם קבר אחד. קבועה בו אבן מצבה אחת, חרותות בה אותיות משונות. יש בהם אתיות נראות כתב מחמדני ואותיות כתב עברי, ה' לוקארני קארלו, הוא המנהל (אדריכל) על בנין האוצר הנז', הגיד הענין להמרדכי כהן ויאמר: דע כי המקום הנז' נחוץ לנו לתשלום מפעל אוצר המים ורוצים לסתור את הקבר, בא נא וראה אם עצמות יהודי הם, העתיקום לבית הקברות שלכם, ובשעה שנגלה הקבר קמה רוח סערה. ויעבר מרדכי להתבונן על משפט הקבר ומעשהו וירא כי הקבר חפור למזרח כמנהג המחוז אשר כל קברי היהודים חפורים רק למזרח לנוכח ארץ ישראל, אבל המחמדנים כל קבריהם לדרום נוכח מיקא (מכה) עיר קדשם, אולם גם כי מסימן החפירה למזרח נראה בברור כי הוא של יהודי, בכל זאת אין לתת אומן כי הוא קבר ר' שמעון לביא, יען בכתיבת רבי אברהם כלפון מבואר כי מסור בידם שמקום קברו מול בית בן לימאם, במקום הנקרא צוק אתלאת, והנה מקום צוק אתלאת הוא רחבה אחת, אינו מוקף גדר, רק ביום השלישי היו מתאספים שם ההמון לעשות משא ומתן תחת כפת המרום ובלי מחיצות. אחר כך נודע הדבר כי מקום בית התפלה הנז"ל היה לפנים בכלל צוק אתלאת, רק זה ערך ארבעים שנה קנה המקום הנז' מהממשלה מחמדני אחד ושמו רג'וב פאשא, ואחר כך הוקף גדר ובנינים להיות בית תפילה וקף (הקדש). וירא מרדכי את האבן הנמצאת על הקבר לחקור בה בעין חודרת, אך הנה היא כחידה סתומה רשומה מארבע רוחותיה בתורה הזאת:

מרדכי העמיק חקר להתבונן באבן כי אינה כשאר המצבות הפשוטות החרות בהן שם המת והזמן וכיוצר רק כמעשה הכשפים. היא מרובעת ממש ועוביה טפח בכל רוח, גובה שלשה טפחים, ברוח אחת חרות שם (אללה) ישר משוח בששר, ועוד חרותה אות (ם) אינה משוחה ששר, ברוח אחת חרות (ללהא), צרוף שם ה' בצרופים שעושים המקובלים וחרות!!! ובשתי הרוחות רשימות אינן אותיות הדורות, אינן ידועות אם אותיות עברית או מחמדנית. חשבתי דרכי לומר: אם הוא ר' שמעון לביא, מדוע שם ה' כתוב אותיות ושפה ערבית לא בשם הפשוט ולא בשם הצרוף שאות א' של אללה כתובה אחרונה, יען לפי דת יהודית אסור לחרות שם ה' על מצבת קבר, ואולי נעשו הצרופים סגולה, כי לפי הקבלה המסורה בידינו מאבות לבנים היתה קליפה אחת בימים הראשונים, שכל יהודי העובר בחצות יום השישי קרוב לבן לימאם, מיד נכנס בו רוח עיועוים לבטא בעל כורחו כי הוא מאמין במחמד נביא הישמעאלים, ומאז נקבר ר' שמעון שם נתבטל כוחה. גם כי לא ראיתי הדברים הנז' בכתיבות ר' אברהם כלפון נתעורר בקרבי עוד קצת אומן, יען הגיד לי ה' מאיר הלוי, הוא המנהל בבית הספר לאליאנס, כי זה לערך שש שנים בא אליו משרת בבית התפלה הנ' ויאמר לפי תומו כי נמצא שם קבר יהודי אחד קדוש, ויתן לו ה' מאיר הנז', סך פרנק אחד לקנות בו נרות שעוה למנוחת המת הנז', וכן העיד לפני ועד הבית דין. אך כל אלה השערות אין בהן ראיה ברורה, גם ועד הבית דין הסכימו כי יובאו העצמות לתת להן קבר מיוחד לבדן בבית הקברות. הלכתי לשם א' מאג'ו (מאי) עם חברת יהודים להביא את העצמות, ואז היה היום בהיר בשחקים. היהודים התחילו להוציא את העצמות במעמד האדריכל הנז', והנה פתאום נהפך הגלגל וירד גשם שוטף נורא, כמעט היהודים לא מצאו לאל ידם להשלים מפעלם כי אמרו אולי הם עצמות הצדיק ר' שמעון לביא ואין רצונו כי יפנו עצמותיו מפה, אזי אמרו: נא אדון נכבד, אנחנו טורחים רק לכבודך לבלתי יתחללו העצמות על יד הזולת. אזי הגשם חלף הלך לו, גם השמים טוהרו והשמש בערה בהוד יפעתה כבראשונה. נשאו את העצמות על הכתפים בארון עץ, וכל הדרך עד הגיעם לבית הקברות היו מפייטים בקול רם פיוט בר יוחאי, אשר הפיוט הנז' חברו ר' שמעון לביא. כשמוע היהודים נתעורר רגש בלב כל הקהל ויצאו לקראתו כמוצא שלל רב, ערכו נרות וקריאת תהילים כל הלילה ההוא וגם יום 2 מאג'ו (מאי), זוללו מכיסם כסף נדבות לצורך הוצאות בנין חדר מיוחד לקבור בו את העצמות. יום שני מאג'ו (מאי) ה' חסונא פאשא קרמנלי שלח למ"מ ראש הרבנים מר אליהו רכאח להזמינו על אודות הקבר הנז', ויקח בידו את מרדכי בעל הדבר. ראש האזרחים פתח פיו בקצף לאמר: מה היא החוצפה אשר היהודים חללו כבוד קבר המורבאט הקדוש בן ליאם. באו אלי מחמדנים אנשי צורה, העידו כי היהודים פרצו ויקחו את גופו עודנו בבשרו ודמו, ולא הבאיש ורמה לא היתה בו. לו הרגישו המחמדנים, אזי תתעורר שערוריה ומהומה עד שפך דם, למרות כי אנחנו משתדלים להשקיט את הלבבות להיות נכנעים לפני הממשלה החדשה האיטלקית. ויען מרדכי ויאמר: סלח נא, אדון נכבד, לא מקבר בן ליאם רק עצמות מקבר יהודי אחד פילוסוף חכם קדוש, אשר היה אבוד משנת הש"ם 1580 כך וכך היה הענין. וילך ראש האזרחים וסגנו הקפיטאנו ה' קאסטולדי ומרדכי עמהם להראות להם את הקבר, אזי בא מחמדני אחד נכבד ושמו בן חמודה העיד לאמור: כי זה קבר מחמדני אחד בעל הקרקע ושמו עלי אל מצרי, ואני בידי קברתי אותו זה לערך עשרים שנה. מה מאד גדל הקצף על מרדכי מראש האזרחים, וימלא הקפיטן על מרדכי חימה. מרדכי לשוא הכחל אמר הלא חפירת הקבר למזרח היא משונה מכל קברי המחמדנים שהם לדרום. מה הוא המופת חותך, שאל אדון מאג'ור, כי הם עצמות ר' שמעון לביא או של אחר. הרופא, ענה מרדכי, יחקור בעצמו אם הן ישנות משנת 1580 הש"ם ידועות והאם הן מפולמות (כלומר מכוסות שכבה רכרוכית) לערך עשרים שנה ידועות ואז אתן אותן ביד המחמדנים לטפל בכבודם. יצא בת קול כי איזה צעירים בראותם כי עוד יד המחמדנים תקיפה, הלכו בלילה ההוא ויגנבו עצמות מבית קברות המחמדנים ויתנום תחתן, אך הקול לא נתברר כי בין אמת בין שקר טוב יותר כשישתקע יום שלשה מאג'ו (מאי) הלך הרופא בלוית המאג'ור לבית הקברות לחקור על העצמות, ויחליט כי חדשות הן לאמור: אם משנת 1580 היה מן הראוי להיות קלות. אזי לקחו את העצמות מאת היהודים ויקברון בכבוד גדול במקומן הראשון ויבנו על הקבר ציון מפואר חדש."

על קדושת קברו של מורנו הרב שמעון לביא היותו עוד ב"אלדהרה", מספרים מעשה זה מפיו של הרב הישיש ר' כמוס ימין זצ"ל, מי שהיה רבה של קבלת עמרוץ ונפטר בשיבה טובה.

"פעם השכמתי לבוא מעמרוץ לטריפולי, ומכיון שהיה ליל ירח בהיר ושעון אין לי, יצאתי מעמרוץ כמה שעות לפני עלות השחר בחשבי שאור היום קרוב לבוא. בהיותי קרוב ל"אלדהרה", התנפלו עלי שודדים ורצתי כל עוד כוחי בי עד שהגעתי למקום קבורתו של הגאון. אחזתי בשתי טבעות הברזל שבדלת וצעקתי, ר' שמעון לביא, זכותך תעמוד לי בעת צרה זו, וכך עמדתי במקום מרעיד, מחזיק בטבעות הדלת מאין כוח לרוץ ולברוח עוד. הגיעו השודדים ועמדו בקרבת מקום ממני ושמעתי אותם אומרים זה לזה, אבל איפה הוא, לאן נעלם, הרי ראינוהו נכנס לכאן. וכך עמדתי שם עד עלות השחר ונכנסתי לעיר."

יכולים אתם להתענג על מספר רב של לחנים שהולחנו לשני פיוטים של רבי שמעון לביא באתר האינטרנט "הזמנה לפיוט" וגם במדור הפיוטים באתר זה. האחד הוא הפיוט המפורסם "בר יוחאי" עם 24 לחנים שונים מקהילות שונות, ובהם אף מקהילת לוב מפי כלימו דוס, והפיוט השני הוא "שבת כאישון בת עין". כמו כן תוכלו לשאוב אינפורמציה רבה על הפיוטים עצמם. לסיכום כנגד כל הסיכויים, ולאחר תקופה נוראה העוברת על יהודי לוב, מצליח ר' שמעון לביא זצ"ל במשימתו הכבירה, ובמאמצים אדירים מצליח לשקם את חיי הרוח של יהודי לוב, ולהשיב עטרה ליושנה. יש לשים לב טוב טוב כי חרף פועלו האדיר הוא מוציא, בהיותו בלוב, מתחת ידיו יצירות קבליות רוחניות גדולות ועצומות ששמן הולך מקצה אחד של העולם לקצהו השני. בוודאי שאי אפשר לכך אלא אם כן מצוי בלוב עולם רוחני פעיל ותוסס. ר' שמעון לביא לא מסתפק בכך ומנחיל מורשתו זאת גם לצאצאיו הבאים אחריו, שמושכים בגאון את נטל המשא הרוחני ליהדות לוב, ומשמשים כדיינים ורבנים, כדוגמת הבן ר יוסף לביא זצ"ל, הנכד ר' שמעון לביא זצ"ל, והצאצאים בדורות מאוחרים יותר, כדוגמת ר' יהודה לביא זצ"ל וכדוגמת הקונסול בלוב שאול לביא ז"ל המביא לידי סיום טוב את עלילת הדם אשר בבנגאזי.