כתב העת לבלוב – מתוך גליון 27
וולטר ארביב – האיש שלנו בעולם הגדול / מזה (זיגי) זיגדון
הוא הטיס חיילים אמריקאים במטוסים וטייסים סובייטים למלחמה בעירק. הוא מממן ושולח תרופות למדינות שנפגעו מאסונות טבע. הוא העלה ללא תמורה כלשהי ילדים אתיופיים ארצה. הוא מחזיק בארבעה דרכונים: ישראלי, קנדי, בריטי ואיטלקי. פעילותו, חובקת עולם, נראית כמו סיפורים מהאגדות. הוא ציוני נלהב אשר עושה רבות בעבור המדינה והדגל שלה. הוא קשוב לכל בקשה ומסייע רבות בנדיבות לב ובשמחה אמתית ורצון לעזור. כן, האיש היקר הזה הוא אחד משלנו, בן הקהילה, הלא הוא וולטר ארביב.
לפני זמן מה פגשתיו במוזיאון יהדות לוב באור-יהודה, כאשר הגיע לביקור בבית שהוא כה אוהב. ביקשתי לראיין אותו, ובלי שום גינוני טקס הוא הסכים להתראיין. להלן סיפורו, בקצרה יחסית, סיפור של איש רב מעללים, שגם ספר עב כרס לא יוכל להכיל.
וולטר ארביב נולד בתוניס אך גדל בלוב. כבחור צעיר בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה הוא בילה בטריפולי, למד בבית ספר איטלקי במקום, ולאחר מכן יצא ללימודים אקדמיים באיטליה. עם גמר הלימודים עבר לרומא ובילה בעיר הזאת לא מעט שנים. הוא חי חיים של צעיר ללא דאגות, כאשר אמו מממנת את כל מחסורו.
בשנת 1960 הוא שב לטריפולי וחי בה עד אותה שנה גורלית, 1967, שנה שבה החלו הפרעות של הערבים ביהודי לוב בעקבות מלחמת ששת הימים, ושבעקבותיהן עזבו היהודים את לוב, כאשר ברוב המקרים השאירו רכוש רב שם, ולו רק כדי להציל את נפשם ואת משפחתם. גם וולטר ממלט את נפשו, לאחר שביתו נשרף, ולוב הפכה להיות מסוכנת לקהילה היהודית כולה.
וולטר מגיע לאיטליה, שוהה בה כשנתיים, ומשם עולה לישראל ומוצא עבודה בחברה להשכרת רכב. במסגרת עבודתו הוא מכיר צעירה קנדית בשם אידי שבאה ארצה לביקור משפחתי. השניים מתאהבים, מתחתנים, ומביאים לעולם שני ילדים ושלושה נכדים.
בשנת 1976, לאחר בואו ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת, וולטר, בעל חוש עסקים מפותח, מבחין שיש מקום להתחיל בקשרי תיירות עם המצרים.
הוא מחפש ומוצא איש קשר מצרי, ויחד הם מקימים שותפות בעסקי התיירות. לאחר פתיחת הגבולות בין מצרים וישראל הוא מארגן הפלגה ביאכטה מתל אביב לפורט סעיד. הוא מקפיד להעמיס מזון רב על היאכטה. כעשרים איש עלו על היאכטה אשר הפליגה למצרים, שם התקבלו בסבר פנים יפות וזכו לכיסוי תקשורתי אוהד.
כשההצלחה מאירה פנים, ממשיכים הלאה: מארגנים אוטובוסים וטיסות מתל-אביב לקהיר. בסך הכול הסיעה החברה של וולטר ושותפיו למעלה ממאה אלף ישראלים לביקור במצרים. במסגרת פעילותו העסקית ובזכות התערבותה של הגברת ג'יהאן סאדאת שאותה הכיר, הגיעו כארבעים יהודים ממצרים לביקור בארץ.
וולטר מנסה לפתח את הפעילות התיירותית של החברה שלהם, והוא עושה ניסיון להטיס עולי רגל למכה בשיתוף אנשי עסקים מסעודיה וממצרים. הניסיון לא צלח, כי לא היו די מתעניינים בטיסות מהסוג הזה.
בשנת 1988 מחליטים וולטר ורעייתו אידי לעבור לטורונטו שבקנדה, מכיוון שוולטר חשב שמשם יהיה לו קל יותר לעשות עסקים בינלאומיים. זאת על אף שלא עשה זאת בלב קל. הוא אהב את הארץ, והיה לו די קשה לעזוב כאן משפחה וחברים, אולם פניו הופנו קדימה לעסקים, תחום ששלט בו היטב.
בטורונטו הוא פוגש איש עסקים הודי ממוצא סיקי. השניים חוברים יחד ומקימים משרד נסיעות קטן שבהמשך התפתח וגדל. במשך עשרים שנה נעשה משרד הנסיעות של וולטר ושותפו לאימפריה שבמרכזה חברת תעופה. הם רוכשים מטוסים ומסוקים ברוסיה אחרי התפרקות ברית המועצות. בנוסף למטוסים הם רוכשים מוסכים ומעסיקים צוותים טכניים לטיפול בכ
לי הטיס, ואף טייסים פנויים היו להם בשפע.
חברת התעופה שבבעלותו הפעילה כאלף מסוקים וכמה עשרות של מטוסי מטען בגדלים שונים. הם הטיסו חיילים מנפאל לכוח השלום; הפעילו מסוקים לסימון הגבול בין עיראק לכווית; הטיסו תרופות ואנשי צבא לסומליה ולסודן; הצניחו מזון ותרופות לקוסובו בזמן המלחמה ועוד.
וולטר הוא אדם דינמי ובעל יחסי אנוש מצוינים עם כל הסובבים. הוא יוצר קשרים טובים עם כל מי שבא אתו במגע ומסייע לכולם, הרבה פעמים בהתנדבות, ולעתים קרובות אף במימון עצמי שלו, ומדובר בעזרה של סכומי כסף לא קטנים.
בזכות קשריו הטובים הוא מסייע אף לפתור בעיות פוליטיות בין מדינות בדרכו השקטה, ללא רעשים סביבתיים. לדוגמה: כאשר נעצר צעיר יהודי בשם רפאל חדד, שיצא לצלם בלוב, נתפס והועמד לדין באשמת ריגול שהעונש עליה שם הוא מוות, הצליח וולטר לשחררו מהכלא ולהוציאו מלוב.
אהבת הארץ של וולטר ארביב מרקיעה שחקים. הוא קשור לארץ ישראל בעבותות. ולכן כאשר צריך לעזור ולהתנדב הוא הראשון שיעשה זאת. לדוגמה: בזמן מלחמת לבנון הוא תרם מאות טלפונים ללוחמים בצפון. באותה המלחמה תרם ואן חדש ליישובי הצפון, כדי להקל עליהם להתנייד ולהעביר ציוד ואנשים בזמן המלחמה.
וולטר הטיס ללא תמורה ילדים מאתיופיה לישראל והוא ממשיך לסייע בקליטתם בארץ. תלמידים שלומדים בבית הספר סעדיה גאון באור-יהודה, לומדים מוזיקה בבית המורשת הנמצא ממול בית ספרם באמצעות כלי נגינה שרכש עבורם ובמימונו מועסק מורה מוסמך למוזיקה. הוא תורם מכספו למוסדות בקהילה היהודית בקנדה ולמוסדות ישראליים כמו מוזיאון יהודי לוב באור-יהודה ובית החולים שיבא. אלו ואחרים נהנים מתרומותיו של וולטר, איש שכל ישותו אומרת נתינה לאורך כל הדרך, והוא אינו מבקש או מקבל דבר בתמורה.
וולטר ארביב הביא ציוד רפואי למרפאה שנפתחה על גדר הגבול בצפון ופעילה עד היום, והוא דואג לאספקת תרופות בעזרתם של תורמים נוספים. הוא הגיע לצפון קוריאה בשליחות הומנית וסייע בדרכו להעברת מטען של זרעים שהאמריקאים שלחו לצפון קוריאה. וולטר שלח לצפון קוריאה במתנה תרופות בשווי של 300,000 דולר מכספו בארגזים שעליהם דגל מדינת ישראל. צפון קוריאה הודתה על מחווה זו למדינת ישראל.
הוא עוזר גם למדינות עניות, כאשר צרות נופלות עליהן. לדוגמה: כאשר פקיסטן נפגעה בצונמי, ארגנו ארביב יחד עם גורמים נוספים שהוא מפעיל משלוח של תרופות למקום. הוא שולח תרופות למדינות באפריקה, כמו סומליה, הסובלות ממחלות, והתנאי הוא שעל כל הארגזים יופיע דגל ישראל. במדינות האלה כבר יודעים אל מי לפנות, כאשר הן זקוקות לעזרה בתחום הרפואי.
גורמים מדיניים בארץ מסתייעים בוולטר בגלל הקשרים הטובים שלו בכל העולם, כולל מדינות ערביות ומוסלמיות רבות. בזכות מערכת היחסים הטובה שלו עם פוליטיקאים ודיפלומטים ישראליים שונים, הוא מצליח לסייע ולהזיז דברים עם גורמים בינלאומיים שאין לנו קשרים אתם, ושהשתיקה יפה להם. בזכות קשריו הטובים הוא מנע הבאת ספינת מפגינים נוספת לעזה, ופעל להפנייתה לנמל אחר, והדבר עדיין חסוי.
פעילויות רבות נוספות שאותן עשה ועושה וולטר בשקט ובצנעה שלא על מנת לקבל פרס, לא הועלו כאן על הכתב. הקשרים והפעולות של וולטר ארביב הם, כאמור, חובקי עולם. הוא דוגמה מופלאה לפטריוט ציוני, שלמרות שאינו מתגורר בארץ, הוא מבקר כאן לעתים קרובות אצל אחיו ג'אק ומשפחתו. הוא אדם גדול ומכובד בכל העולם, אדם ערכי ויקר, אדיב וחם לבב, צנוע ומכבד את הבריות. הוא מעניק כבוד גדול לקהילה הלובית, כי הוא משלנו.
תודה, וולטר, על שהקדשת מזמנך והענקת לנו את ההזדמנות לראיין אותך לכתבה