כתב העת לבלוב – מתוך גליון 26
חיים מסילתי – יו"ר לשכת שמאי מקרקעין בישראל / מתי גלעד
המציאות ממשיכה לומר את דברה וגם בשנת 2017 עדיין לילדים הגדלים בפריפריה סיכויים נמוכים יותר לפרוץ ולהגיע לעמדות מפתח, למשרות רמות מעלה ושכ . ר רק אחדים מפתחים ראש חץ ושוברים את תקרת הזכוכית. חיים מסילתי הוא אחד מהם. מסילתי נולד וגדל בקריית מלאכי, העיירה הדרומית שבשנות השבעים הייתה מאוד רחוקה מיתרונות המרכז, וכל חייו כיוון למצוינות. מסילתי כיהן בעבר כסגן יו”ר לשכת השמאים, יו”ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה וחבר המועצה המקומית קריית מלאכי. הוא שמאי מקרקעין ועורך דין בהשכלתו, ובפברואר השנה נבחר ליו”ר לשכת שמאי המקרקעין. בריאיון זה נחשוף מעט מאישיותו, דעותיו וערכיו.
חיים, אתה שמאי, עורך דין וגם מגשר, ובכל זאת, איך אתה מציג את עצמך מהבחינה המקצועית?
אני שמאי מקרקעין. זהו בעצם התפקיד הראשי, וכיושב ראש הלשכה אני עוסק בזה ברוב הזמן. עריכת דין זה נחמד, מעת לעת אני נותן ייעוץ משפטי ובעיקר במקרים מיוחדים שמגיעים אליי למשרד, כמו בהגשת תביעות ייחודיות. כמובן שאנו מנצלים את הידע במקרקעין ושמאות גם בעניינים המשפטיים, אבל אני הרבה יותר אוהב את העיסוק בשמאות.
מדוע?
שמאי מקרקעין הוא בעצם הקטר הנדל"ני במדינת ישראל. שמאי מלווה כל עסקת נדל"ן שנמצאת בתהליך, החל מדירות וכלה ביזמות של בנייני משרדים או קניון, חנויות ודיור מוגן. כל יזם נדל"ן צריך את השמאי שיבחן את המודל הכלכלי של היזמה שלו, והרבה פעמים צריך את חוות הדעת השמאית גם כדי לקבל מימון בנקאי. שמאי מלווה את כל פרויקטי התמ"א והפינוי ובינוי בישראל. כדי שדייר ידע שהיזם נותן לו הצעה הוגנת, הוא צריך לפנות לשמאי מקרקעין שיבחן את ההצעה. אנחנו פועלים פעם מטעם היזם ופעם מטעם הדיירים, ולכל צד שאנחנו מציגים אנחנו נותנים חוות דעת מקצועית.
גם בתי משפט נעזרים בחוות דעת של שמאי מקרקעין: במחלוקות עסקיות, או כאשר זוגות שמתגרשים רוצים לדעת מה שווי הנכס שבבעלותם, איזה צד יקנה את הנכס מהשני. שמאים נמצאים גם בעולם החקיקה: שר האוצר משה כחלון קשוב לאוכלוסיות מסוימות, והדרך שהוא בחר ללכת בה נוגעת הרבה בעולם הנדל"ן. לכל שר אוצר יש נטיות לב, ושר האוצר הזה נטיות לבו הן לעולם הנדל"ן. הוא מבין ששוק הדיור הוא עניין שהוא יכול לקדם, והוא מתייעץ עם אנשי מקצוע, ובתחום שמאות המקרקעין זכיתי לייעץ לו.
חוץ מזה יש בינינו שיתוף פעולה מקצועי, אנחנו מאותה עדה ותמיד אנחנו צוחקים על כך שאין לנו זמן להיפגש. אבל לפעמים יוצא שאנו אוכלים אצל צ'צ'ו בשוק הישן בנתניה. דרך אגב, יש לו אוכל מדהים. אני אוהב מאוד את האוכל הלובי, ואני יודע לומר בשני ביסים אם אישה מעל גיל שבעים בישלה את האוכל, או שמישהו אחר בישל.
כששואלים אותך, מי אתה חיים מסילתי (ברמה האישית), איך אתה מציג את עצמך?
שאלה קשה. הרבה דברים, אבל בעיקר אני איש עבודה. האישה הראשונה שלי היא העבודה. הדברים היו מוסכמים ביני לבין אשתי עוד לפני שהתחתנו, זה היה ידוע שאני הולך לעבוד הרבה. כשאני רואה מטרה אני יכול לעבוד גם עשרים שעות ברציפות. יש לי תחושה שזה האופי של העדה שלנו. גם אבי היה פועל בניין, והוא תמיד היה משיג את המטרות וחינך אותנו לא לוותר להסתכל למטרה בעיניים גם בלימודים וגם בצבא. מצד שני, כשאני בבית אני ממש טוטלי עם המשפחה. יש לי שלוש בנות (הוא מחייך ומצהיר בבדיחותא: אני טריפוליטאי בלי בן).
הוריך עלו מלוב בעלייה הגדולה. ספר על הקליטה שלהם בארץ.
ההורים שלי עלו ארצה בשנת 1951. אבי היה בגיל שבע, ואמי הייתה בערך בגיל ארבע, שתי המשפחות הגיעו לפרדס חנה ואחר כך התפצלו – המשפחה של אבי הלכו לקריית עקרון, והמשפחה של אמי לקריית מלאכי. לימים הם התחתנו והקימו משפחה בקריית מלאכי. נולדו להם שישה ילדים. אבא היה פועל בניין כמו כל הלובים, ואמא – עקרת בית. החיים היו קשים אך עשירים. אבא היה עובד קשה, אבל אף פעם לא היה הרגשנו מחסור. גם כשהיה חסר לא נתנו לנו להרגיש את זה. המילה "אין" לא הייתה נחשבת לאסון. היום אין, אולי יהיה מחר, והיינו מוותרים. החום והאהבה טשטשו את זה, והיום אתה מבין את זה יותר, כי מה זה עשרה שקלים לפיצה לעומת חיבוק חם או מילה טובה כשאתה במשבר. הם כל הזמן היו מאחוריי. כששהיתי בארה"ב בתפקיד מסוים הייתי מדבר עם אמא שלי פעמיים בשבוע, והרבה פעמים היא הייתה מתקשרת אלי כשאצלה חמש בבוקר. היא לא הייתה ישנה כל הלילה, הדאגה שלה לא נתנה לה לישון, והיא הייתה חייבת לשמוע אותי. אין מה לעשות – זאת אמא.
תאר לי את הילדות שלך בקריית מלאכי.
הייתי ילד שגדל בפריפריה בשנות השבעים. היום אני רואה את העדה האתיופית גדלה באותו הבלוק שאני גדלתי בו באותה שכונה. כשאני עומד מהצד אני יכול לפרש את המצב כשכונת מצוקה עם חתך סוציו-אקונומי נמוך. אבל אם תשאלי אותם, אני לא חושב שהם חושבים כך, וגם אם תשאלי את הילדים האלו בעוד עשרים שנה איך היה לגדול בקריית מלאכי, הם לא יידעו לומר לך שהם גדלו בשכונת מצוקה. כי כשאתה שם אתה לא מבין את זה, אתה לא מבין שיש עולם אחר שיש בו יותר רווחה כלכלית. אתה כן מבין שזה מה שיש, ואתה מסתגל לזה.
אבל יש דבר אחד שאתה לא יכול לקחת מהמקומות האלה: את החום, את המשפחתיות, את האהבה, את השכונתיות. אני זוכר שהיו פעמים שהייתי חוזר מהצבא, ואמא שלי לא הייתה בבית אז לא הייתה שום בעיה, הייתי פשוט הולך לבית של השכנה, יושב אצלה, אוכל ארוחת צהריים ואפילו נרדם, וזה היה טבעי לגמרי. כשגמרתי קורס קצינים. השכנה שלי הכינה עוגה עם שוקולד וקרם, לא אמא שלי. השכנה הכינה עוגה בשם כל השכונה, אז אמא שלי לא הייתה צריכה להכין גם כן. היחס ביניהן היה כאילו היו אחיות. כשהביאו את מכשיר הווידאו לארץ, היה וידיאו אחד בשכונה אצל משפחת מרציאנו. הוא קנה גם טלוויזיה צבעונית, וכולם היו הולכים אליו לראות טלוויזיה. האימהות היו מתאספות ורואות ביחד את הסרטים הטורקיים העצובים, וכשצפינו במשחקי הכדורסל של מכבי תל-אביב בימי חמישי בערב, אמא שלי הייתה מכינה לנו "עאג'ה" מהבלילה שנותרה מהכנת המפרום.
האם, לדעתך, יש לילדי הפריפריה היום הזדמנות שווה כמו במרכז?
לא. לצערי הרב ממשלת ישראל לא סגרה את הפער. ילד בפריפריה אינו מקבל הזדמנות שווה כמו ילד בתל-אביב, כפר סבא או רעננה. מסיבה זאת אני מעסיק שלושה שמאים מתמחים שהתקבלו למשרד שלי בגלל שהם מקריית מלאכי. היום אני מנצל את הצד המקצועי שלי לתרום לצמצום הפערים. אני עושה את זה בתחום העולם הקטן שלי.
אבל אתה, לעומת זאת, כן הצלחת לשבור את תקרת הזכוכית. איך עשית זאת?
לא ויתרתי, נגחתי בה עד שנשברה. זה מאוד פשוט. זה היה קשה, כי חלק גדול מהחברה עדיין לא מקבל את העובדה שלכולם יש אותה הזכות להתפתח, ואתה צריך להילחם על המקום שלך. כשאתה בא מהמקום שאני הגעתי, אין לך המעטפת שעוזרת לאחרים. חסרה לך מעטפת כלכלית, מעטפת של קשרים חברתיים, מעטפת מעמדית. כשאתה נולד לאבא שהוא במקצוע כבר שלושים שנה, ואתה רוצה להיות שמאי, אז אבא שלך עוזר לך, שם המשפחה שלך עוזר לך, בלעדי זה, זה יותר קשה.
ובכל זאת, נרמז בתקשורת שנעזרת בקשריך האישיים עם השר כחלון כדי להגיע למעמדך כיו"ר אגודת שמאי המקרקעין.
זאת מפני שהכתב לא הצליח לפרגן לי שהצלחתי לשכנע 1,400 שמאים להצביע לי. יו"ר לשכת השמאים זה תפקיד נבחר על ידי בחירות דמוקרטיות, ובמהלך הבחירות הקשר עם כחלון הוצג על ידי באור חיובי. הרבה טענות הועלו נגדי בגלל הקשר הזה. בחרתי להחצין את הקשר בינינו גם בזמן קמפיין הבחירות, כשברור לי שאני לוקח סיכון פוליטי, מכיוון שהמתחרים שלי הציגו את הקשר בינינו באור שלילי. נכון שהוא איש שכיף לי לשוחח אתו, וענף הנדל"ן שחשוב לו מאוד הוא העולם המקצועי שלי. אנחנו כן מדברים על הדברים. אנחנו רואים דברים עין בעין, אבל מכאן לבוא ולומר שקיבלתי את התפקיד בזכותו – זה ממש לא נכון. ראשית, כיוון שאין לו סמכות להתערב בעניין. שנית, הייתי צריך לעבור אצל 1400 שמאים ולשכנע אותם להצביע לי כאדם שיעמוד בראש לשכת שמאי המקרקעין. השר כחלון אינו שמאי, ואין לו זכות בחירה בכלל, ולכן לבוא ולומר דברים כאלה, זה בפירוש חוסר פרגון.
היום, לאחר שנבחרתי אני מתכוון לשתף פעולה אתו, להיפגש, לדבר ולהעביר ביקורת. שוק הנדל"ן הוא בעיה של הציבור הישראלי, ואני אשתף פעולה ואביא את ההיבט המקצועי שלי כדי לקדם החלטות בממשלה. גוף מקצועי צריך לעזור לממשלה לקבל החלטות, לא רק פוליטיות אלא מההיבט המקצועי, ואם בכל התהליך יש גם יחסים טובים וקרובים, אז זה יותר כיף.
לזכות מה אתה זוקף את ההצלחה שלך?
לזכות העשייה. כדי להגיע ליעדים צריך להתאמץ. מי אמר שצריך לעבוד שמונה שעות? תעבוד 12 שעות. מי אמר שצריך לישון שמונה שעות? תישן ארבע. אני מתפלל לקב"ה שלעולם לא אפסיק להיות בעשייה.
אני אדם הישגי מאוד, והתחרות שלי היא מול עצמי בלבד. אני תמיד צריך שיהיה לי יעד מסוים.
מהן התכניות שלך לעתיד?
היום התכניות שלי היא לגמור תואר שני בתכנון ערים ואחר כך לעשות דוקטורט. אחרי זה אני צריך לפתוח בית ספר וגם לכתוב ספר משלי. אני רוצה לקחת אנשים מהפריפריות שיצטרפו לעולם הנדל"ן ולהביא משקיעים מבחוץ כדי שישקיעו בהם, כי אני מאמין שעולם הנדל"ן יכול לספק להם הזדמנויות להתפתחות כלכלית.
ומהן המטרות שאותן תרצה להשיג במסגרת תפקידך כיו"ר האגודה?
לגרום לכך שכל עם ישראל יכיר בחשיבות השמאים. היום רק עולם הנדל"ן העסקי יודע איך להשתמש בשמאות ככלי עזר, ואיך לנצל את השמאות. האזרח הקטן נפגע בעסקאות רבות מפני שאין לו יד מכוונת. שמאי מקרקעין הוא היד המכוונת בעולם הנדל"ן . כמו שלא קונים רכב בלי לבדוק אותו, כך לא מבצעים עסקה נדל"נית בלי חוות דעת של שמאי. עם ישראל עדיין לא מחונך בעניין הזה. אף איש מקצוע לא ידע אם כדאי לך למכור או לקנות נכס, אבל חוות דעת של שמאי עוזרת לך לקבל החלטה מושכלת.
אנחנו נמצאים במשרדך, ועל הקיר תלויה תמונה מיוחדת בשחור לבן, ותחתיה התעודה של לשכת השמאים. מה פשר התמונות?
זוהי תמונה מטקס הפדיון שלי. בתמונה סבא שלי מחזיק אותי, הכהן, והעדים, והיא מייצגת את המשפט: "דע מנין באת ולאן אתה הולך" – מטקס הפדיון ללשכת השמאים. במשרד שלי מתנוססים הרבה משפטים על הקירות. אני מציע לך להיכנס לחדר הישיבות, תראי שכתוב שם על הקיר בענק "הוא הנותן לך כח, לעשות חיל." אני מאמין בכוח של המשפטים האלה.
תודה לך, חיים מסילתי, על שפתחת את דלתך ופינית מזמנך היקר לשוחח עמי. זכיתי להכירך וגיליתי אדם מעורר השראה וגאווה לכל הקהילה שלנו. אתה מוכיח יום יום שהתפקיד אינו עושה את האדם אלא להפך, ושלמרות מעמדך ותפקידך החשוב נשארת אדם שמכבד את הזולת ומדבר אליו בגובה העיניים.