מתוך לבלוב 33, מארס 2020
היהודים בלוב, כמו כל היהודים בארצות האימפריה האסלמית, היו בני מעמד “ד’ימי” (“בני חסות”), נחשבו לתושבים “נסבלים”, שנתונים תחת חסות של אדון ערבי. ערבי מוסלמי יכול לפגוע או לרצוח יהודי מבלי להיענש. הוחלו על היהודים חוקים רבים אשר מטרתם הייתה להגביל את תנועתם ופעולתם עד כדי המאסת חייהם עליהם. בלוב נודע לעתים קרובות, שיהודים אשר עסקו לפרנסתם כ”טואפה”, סוחרים רוכלים, לא שבו לביתם בחיים. כמו כן הוטל מס “גולגולת” לכל מי שאינו מאמין “בדת מוחמד״.
להלן מספר דוגמאות להתעללות הערבים המוסלמים ביהודים בלוב רק בשל היותם יהודים:
א. ככלל יכול היה כל ערבי מוסלמי הפוגש יהודי בדרך להלקותו באומרו: חוד סדאקת בוק וג’אדק”, דהיינו: קבל את מלקות אביך וסבך.”
ב. בשנת 1711 העלילו עלילת שקר בטריפולי על שני יהודים, רחמים ארביב ולביא אלגאריני, והוציאום להורג על לא עוול בכפם.
ג. בשנת 1732 הרסו הערבים המוסלמים את בית הכנסת בעיר מסראתה.
ד. בשנת 1867 הרסו הערבים המוסלמים את בית הכנסת בעיר זליתן. התערבות כי”ח הובילה להשתדלותה של ממשלת צרפת אצל הסולטן בתורכיה. הסולטן הכריח את הערבים המוסלמים של זליתן לשלם ליהודים קנס של 70,000 דינר בשל חילול ושרפת בית הכנסת וכן להעניש את האחראים.
ה. בנובמבר 1876 בעיר טריפולי נעצרו יהודים רבים על לא עוול בכפם בעקבות תלונות שווא של ערבים מוסלמים ונשפטו באכזריות.
ו. בעיר תאג’ורה החלו הערבים המוסלמים בפברואר 1880 להתנהג בעוינות מופגנת יומיומית כלפי היהודים. גבר יהודי נרצח באכזריות, ותינוק יהודי יונק נקרע מחזה אמו ונטבח.
ז. במרץ 1880 יהודי בשם רחמין עידן נטבח בשערי העיר טריפולי במסגרת שרשרת דיכויים ורדיפות כלפי היהודים לאורך זמן. אירוע זה בוצע בחסות מפקד המשטרה המקומית. הודות להתערבות כי”ח, קונסול צרפת וקונסול איטליה, נתפס הרוצח והורשע.
ח. באותה תקופה בכפר גריאן נטבחו באכזריות רבה שני גברים ואישה יהודיים על ידי האוכלוסייה הערבית המוסלמית.
ט. ב-13 לפברואר 1897 השלטונות הסירו את השמירה מהרובע היהודי במסראתה. הערבים המוסלמים ניצלו מיד את ההזדמנות ושרפו כליל את בית הכנסת.
אלו, כאמור, דוגמאות אחדות בלבד, ולא רשימת אירועים ממצה לגבי מצבם של היהודים בלוב תחת שלטון “האימפריה האסלמית” (גם בתקופה העות’מנית). (מקורות: 5 ,4 ,2 ,1)
בשנת 1911 לוב נכבשה על ידי איטליה מידי האימפריה העות’מנית. כיבוש לוב בידי איטליה היווה מטמורפוזה חיובית מאוד עבור האוכלוסייה היהודית.
אחת הפעולות הראשונות שבהן נקטה איטליה בלוב הייתה ביטול חוקי “עומר” וביטול מעמד בני החסות. מאותה העת היהודים נחשבו לאזרחים שווי זכויות, הם הרגישו גאים וחזקים יותר וחדלו מדאגה בעוברו בסמוך של כל ערבי מוסלמי.
החל מן הממשל הסוציאליסטי בעת הכיבוש ב-1911 ועד 1922 עת כוננה הממשלה הפאשיסטית, גילה השלטון האיטלקי אהדה כלפי היהודים. גם האידאולוגיה הפאשיסטית מצאה אוזן קשבת בקרב המשכילים היהודים בלוב, כך שאפשר לראות בממשלה הפאשיסטית החל משנת 1922 ועד 1936 (עת נגזרו גזרות השבת-שיזם המפקד העליון של לוב ITALO BALBO, שחייב את היהודים לפתוח את עסקיהם ביום השבת), כשלטון אוהד את יהודים וכן אהוד על היהודים.
באופן כללי התקופה האיטלקית נודעה כתקופה של שקט בין עדתי (העדה היהודית והעדה המוסלמית), ושל פריחה כלכלית ותרבותית. כמו כן בתקופה האיטלקית הושלט סדר מופתי בניהול הקהילה (במיוחד בעשור הראשון לשלטון הפאשיסטי).
אולם הערבים המוסלמים לא שקטו ולא נחו.
האירוע אשר יפורט להלן מלמד על המשך מגמתם של הערבים המוסלמים לביצוע מעשים נפשעים כלפי היהודים, אך מנגד על שינוי משמעותי במעמדה של האוכלוסייה היהודית הן כלפי השלטון המרכזי והן בהיבט הבין עדתי.
בלילה שבין ה-8 ל-9 לספטמבר 1927 (2) תקפו הערבים את הרובע היהודי. בתאריך זה חל “ליל המילוד” המוסלמי. כנראה שהערבים המוסלמים בחרו לפעול דווקא באותו הלילה כדי לנצל את גורם ההפתעה. מקורה של ההפתעה בהנחה שהן השלטון האיטלקי והן האוכלוסייה היהודית לא יחשדו שהערבים יבחרו לנסות לטבוח ביהודים דווקא בליל חג חשוב של הערבים המוסלמים.
קבוצות רבות ומאורגנות של ערבים מוסלמים תקפו את הרובע היהודי מכיוונים שונים. הפורעים נשאו על ראשיהם חביות מלאות זפת ונפט במטרה לשרוף את בתי הרובע היהודי-הח’ארה. הערבים המוסלמים הפורעים נשאו גם גרזנים וכלי קצבים שונים. אולם, תודה לאל, מזימתם לא נשאה פרי הודות לפעילות של הצעירים היהודים תושבי הרובע. הצעירים מיד התגוננו מפני התוקפים הערבים המוסלמים והניסום על נפשם. בנוסף, מיליציות פאשיסטיות וכן חיילי משמר הרובע מטעם הצבא האיטלקי התערבו להגנת הרובע והתושבים היהודים. ההתערבות המידית מנעה את התפשטות האירועים והסלמתם.
בהתקפה הערבית מוסלמית נפצעו חמישה ערבים מוסלמים, יהודי אחד, יצחק עטון, נפצע קשה, וכן נפצע שוטר איטלקי. עשרים וחמישה ערבים נעצרו, ועשרה מהם נשפטו. כמו כן, שני יהודים נעצרו, ואחד מהם נשפט, כנראה בשל התגוננות יתר” מפני הפורעים הערבים המוסלמים.
בעקבות ההתקפה של הערבים המוסלמים לרובע היהודי דאג השלטון האיטלקי מיד לפטרול הרובע בכל שעות היממה, הן של מיליציות פאשיסטיות והן של ה- CARABINIERI המלכותיים. מאותו יום הרובע היהודי נראה כעיר במצור, זאת מתוך מגמה לשמור על היהודים מכל חשש של התקפה חוזרת מטעם הערבים המוסלמים.
אפשר להיווכח כי תוצאות ההתקפה הערבית מוסלמית מלמדות על שובה של הגאווה היהודית וכן על התייחסות השלטון האיטלקי ודאגתו לשלום האוכלוסייה היהודית.
הרקע לאירוע היה, כנראה, רומנטי. נערה יהודייה בשם ג’וליה חנונא (קטינה) ברחה עם צעיר מוסלמי. בריחה זו גרמה לזעם רב בקרב האוכלוסייה היהודית. הנערה שוכנעה להתאסלם ומיד נישאה לצעיר המוסלמי.
למרות התלונות הנחרצות של בני משפחתה ושל נשיא הקהילה היהודית, לדברי נשיא הקהילה דאז, התייחסות המשטרה למקרה לא הייתה נאותה מאחר שמדובר היה ביהודים.
ביום 25 לאוגוסט נציגי 11 אגודות יהודיות התאספו והחליטו לשגר לקומיסר המלכותי של לוב מכתב תלונה בזו הלשון:
“המשמעות המוסרית של המעשה האמור מחמירה לאור העובדה שהמעשה כוון לפגוע הכבוד, החיים של היהודים, וקדושת הטהרה של כל ישראל.
לא עת כעת להתבלבל ולהסיט את פני הדברים. לא צריכים לראות את עמדתנו כחוסר אמנציפציה, אלא עלינו להתקומם בכל כוחותינו במסגרת החוק, על מנת להגן על כבוד קהילתנו.
כמו כן הננו משתוממים על כך שכבודו לא מצא לנכון לאכסן זמנית את הנערה בבית חינוך מחדש, מעשה אשר היה מרגיע את השתוממות נפשותינו. בהביענו את תלונתנו התקיפה, ושל כל האוכלוסייה היהודית, הננו גם מבקשים את התערבות כבודו אצל הזרועות בעלי הסמכות המתאימה, על מנת שהנערה ג’וליה חנונא תשוב תחת חסות משפחתה, לא רק במטרה להציל את עצמה, אלא במטרה לשמור על כבוד קהילתנו העומד להיפגע."
המכתב התקיף של נציגי הקהילה מלמד כשלעצמו על תקופה חסרת פחד של היהודים, לעומת התקופה הקודמת שבה היהודים התחננו על נפשם ופעלו בעזרת שתדלנות.
כאמור, בעקבות המקרה הזה, נותר מתח בין עדתי בין היהודים לערבים המוסלמים, וגורמים בקהילה היהודית ראו בכך את הגורם להתקפה האכזרית על הרובע היהודי. רק הודות לאומץ לבם של הצעירים היהודים, אשר הגנו על הרובע בכל עוז רוחם וכן של כוחות הביטחון המקומיים אשר פעלו מידית להגנת הרובע היהודי, לא הידרדר המצב לאירועי דמים.
לסיכום, ראשית, אכן הכיבוש האיטלקי הביא ליהודי לוב שינוי משמעותי וכן העניק ליהודים הגנה מפני האוכלוסייה הערבית המוסלמית. הגנה כזאת חסרה ליהודים במשך מאות בשנים, כאשר חיו תחת שלטון “האימפריה האסלמית” ונאלצו להגיע להשתדלויות ותחנונים. שנית, השלטון האיטלקי העניק לאוכלוסייה היהודית גאווה ועוז אשר אפשרו ליהודים להתגונן ללא חת מפני הפורעים הערבים המוסלמים. דבר שלישי, מן ההיבט התרבותי, התרומה של השלטון האיטלקי לתחיית הציונות כתנועה פוליטית וכן תחיית החינוך לשפה עברית, הייתה רבה לאין ערוך. אולם למרבה הצער, דווקא לאחר הגיבוי והאהדה ההדדיים בין האיטלקים ליהודים, גלשה מדיניות ממלכת איטליה לגזרות השבת ומאוחר יותר לחוקי הגזע, מחנות ריכוז והשמדה שיטתית של האוכלוסייה היהודית. 1 לעיון מורחב על חוקי עומר ומעמד הד’ימי ראה מקור 5
2 יום הלידה של מוחמד לפי לוח השנה המוסלמי, או לוח השנה ההיג’רי, הוא לוח שנה שעל פיו נקבעים חגי האסלם ומועדיו. לוח שנה זה מבוסס על מחזורי ירח כלומר מבוסס על מספר קבוע של פעמים שבהן הירח משלים הקפה שלמה סביב כדור הארץ.
ביבליוגרפיה:
VESSILLO ISRAELITICO VOLUME XXVILL 1880 FEBBRAIO .1
ירחון יהודי נפוץ איטליה שיצא לאור בעיר קאסלה מונפרטו שבצפון איטליה.
VESSILLO ISRAELITICO VOLUME XXVILL 1880 APRILE . 2
ISRAEL a. 13 n.2 10 Ottobre 1927. 3 שבועון יהודי שיצא לאור בעיר פירנצה.
4. “הגשר” הוצאה מיוחדת למלאות 30 שנה למאורעות הדמים בטריפוליטניה (לוב -1945 1975) מאת אליהו, פרנקו ויורם ארביב
5. “הסטטוס המשפטי של היהודים בלוב” , פסח התשמ”ד- 1984, מאת אליהו לילו ארביב