עם צאת יום הכיפורים, לאחר סעודת שבירת הצום, החלו בהקמת הסוכה. הסכך נקלע מענפי דקל, והסוכה קושטת באשכולות תמרים, רימונים, אתרוגים ופירות נוספים. לתאורה קבעו קנדיל – מנורה צבעונית מסורתית. במקרים רבים הניחו בפינת הסוכה כיסא עטוף בפרוכת, לכבוד שבעת האושפיזין.

במשך שבעת ימי החג לא הסתפקו בישיבה בסוכה – רבים גם לנו בה בכל לילות החג. בחול המועד נמנעו רוב בני הקהילה ממלאכה, מלבד בעלי חנויות מכולת שפתחו כדי לספק צורכי חג לשכנים. במקום זאת יצאו לטיולים בחיק הטבע – מנהג שנמשך גם בארץ ישראל – והילדים הרבו במשחקים ושעשועים.

שמחת בית השואבה נערכה מדי ערב אחרי מנחה. במשך שעתיים־שלוש התאספו בבית הכנסת, שרו פיוטים ותשבחות בליווי כלי זמר, והוגש כיבוד לכל הנוכחים. כאשר החג חל בשבת, קראו גם את הושענות המסורתיות.

הושענא רבה

בערב הושענא רבה נערכה תפילת מנחה חגיגית ברוב עם, שבה קראו את פרשת זאת הברכה פעמיים מקרא ואחד תרגום, והדליקו נרות. לאחר תפילת ערבית התכנסו המשפחות בסוכה המקושטת והמוארת. על השולחן הונח אגרטל פרחים ובקבוק יין לקידוש.

קראו שוב את פרשת זאת הברכה (הפעם בלי תרגום), המשיכו בהפטרה ויהי אחרי מות משה בספר יהושע, ועד הפסוק הראשון של ספר בראשית – “אשר ברא אלוהים לעשות”. לאחר מכן ערכו קידוש חגיגי.

בסעודה הוגשו מנות מיוחדות – כבד וריאות צלויים – מנהג עתיק שהעניק לערב את שמו: לילת אלכבדה וארייה ("ליל הכבד והריאה"). בסיום הארוחה קינחו בפירות ששימשו לקישוט הסוכה – רימונים, תמרים ועוד. חלק מהרימונים נשמרו לחרוסת של ליל הסדר, ואילו בארבעת המינים השתמשו להסקת התנור לאפיית מצות הפסח הראשונות, או לביעור החמץ.

בלילה זה התקיים גם תיקון ליל הושענא רבה – ה"תביית’" – בבתי הכנסת ובבתים פרטיים. הלימוד נמשך עד תפילת שחרית.

לאחר תפילת שחרית חילקו למתפללים בדי ערבה, שבהם חבטו קלות על ראשי כל בני המשפחה (ויש שנהגו בחבטות עם הלולב) תוך אמירת ברכת “עקבאל דאייר” – מעין איחול "כה לחי". עם עלי הערבה נהגו לכתוב ליד אחד מפתחי הבית את המילה "ערבה", רמז לפסוק “ושכבת וערבה שנתך” – כסגולה לשלווה וביטחון.

שמחת תורה ושמיני עצרת

בשמחת תורה, שנקרא גם שמיני עצרת, התקיימו שבע הקפות שלוש פעמים: בערבית של ערב החג, באשמורת הבוקר של יום שמחת תורה ולאחר מוסף.

שלושה ספרי תורה הוצאו, ולכל אחד מונה חתן: חתן תורה, חתן בראשית וחתן מעונה. מצוות שני הספרים הראשונים נקנו לרוב על ידי מי שנישאו באותה שנה, ואת מצוות הספר השלישי קנה העולה ב"סמוך". בסיום התפילה התארחו המתפללים לסעודות חג בבתי החתנים.

לפני מוסף של שמיני עצרת נאמר תיקון הגשם.

אחד המנהגים הבולטים היה סעודת רבי גרשון – סעודה חגיגית שערכה הקהילה לאנשי חברה קדישא, אשר טיפלו במסירות בצרכי הנפטרים: קריאת שמע עם הגוסס, טהרה, כריית קבר ועוד. הסעודה לוותה בפיוטים, זמירות ושירה, ובמהלכה נשלחו בקבוקי עראק לבתי החברים והחברות. טעימת העראק נחשבה לסגולה לאריכות ימים.

בשבת שלאחר החג – שבת בראשית – נהגו בחלק מבתי הכנסת להעלות לתורה את בעל "חתן תורה" במקום כהן ואת בעל "חתן בראשית" במקום לוי, כסמל להמשכיות התורה.