ר׳ יעקב רקח זצ״ל

החכם השלם ר׳ יעקב רקח זצ״ל נולד בשנת התק״ס – 1800 בטריפולי שבלוב, ונפטר ביום כ״ג אדר ב׳ התרנ״א – 1891. הוא היה גאון אדיר, בעל שם עולמי, ובעל בקיאות עצומה בכל רזי ההלכה ובמפרשים הראשונים והאחרונים. הלכותיו ומאמריו מפוזרים ומשוקעים בעשרות ספרים ברחבי העולם, ושמו נזכר ביראת כבוד באלפי ספרי קודש ושו״ת.

איש צנוע ועניו זה קיים את תורתו מתוך עוני, ברח מן השררה, וסירב ליטול על עצמו את עול הרבנות. למרות זאת, כתיבתו הפכה לסמכות עבור רבים. ביצירותיו ובמאמריו מתגלה ר׳ יעקב רקח זצ״ל כמורה הלכה דגול, כמפרש גדול, כפייטן וכהיסטוריון.

ר׳ יעקב רקח זצ״ל ניחן בזיכרון כביר. הוא הצליח לאסוף עשרות רבות של מפרשים ופוסקים לכל דבר הלכה שיצא מתחת ידו, תוך הסתמכות על אלפי ספרי הלכה וכתבי יד, רבים מהם נדירים ואינם בהישג יד. מפאת צניעותו הרבה קשה היה לעקוב אחר חייו האישיים, אך מתוך יצירתו עולים עומק חריפותו, יסודיותו וגדולתו הרוחנית.

כדי לקבל מושג על מעמדו ברחבי העולם היהודי, די לציין כי בספר “חק לישראל”, שהודפס בליבורנו בשנת התרכ״ו – 1866, צירפו המדפיסים בראשית הספר את הקדמתו “מעשה רקח” של ר׳ יעקב רקח זצ״ל, אחרי הקדמתו של החיד״א זצ״ל. זהו ביטוי חד־משמעי למעמדו ולחשיבותו.

גם בספר תהלים שהודפס בליבורנו בשנת התרכ״ו – 1866, צירף המדפיס ישראל קושטא בתחילת הספר “מאמרים משם הגדולים נאים לקריאת תהלים להרב הגדול ר׳ יעקב רקח זצ״ל”. עצם צירוף מאמריו לצד פירוש רש״י ופירוש החיד״א מעיד על עומק גדולתו ועל כובד משקלו בעולם התורה.

ר׳ יעקב רקח זצ״ל פורש לפנינו את מגילת היוחסין שלו בספרו “קול יעקב”. הוא בנו של החכם ושלם ר׳ שלמה, בנו של החכם ר׳ ברוך, בנו של החכם ושלם הדיין המצוין ר׳ יצחק, בנו של הרב הגדול ר׳ מסעוד חי רקח זצ״ל — מחבר הספר “מעשה רקח” על הרמב״ם.

ר׳ מסעוד חי רקח זצ״ל, אבי משפחת רקח שבלוב, נולד באיזמיר שבטורקיה קרוב לשנת הת״ן – 1690, למד תורה בירושלים, ומשם נשלח כשד״ר לטריפולי. ראשי העדה, שהכירו בגדולתו בתורה ובחכמה, ביקשו ממנו להשתקע בעיר ומינוהו לאב בית־הדין.

אחיו של ר׳ יעקב, ר׳ ציון חיים רקח זצ״ל, נולד בטריפולי בשנת התקצ״ה – 1835 ונפטר שם בשנת התר״ע – 1910. הוא עסק רבות בענייני הציבור, אסף ילדים מדי שבת לבית הכנסת “בודעדוש” שבטריפולי לקריאת תהלים ב“חברת דוד המלך”, ושימש גבאי נאמן לקופות צדקה קדושות.

עוד מתגלים פרטים על משפחת אשתו מתוך הקדמתו לספר “טוב להודות”, שם הוא מזכיר בכבוד את חותנו, הרב ר׳ אהרון ואתורי, ואת אשתו עזיזה. כמו כן, מתוך ההסכמה לספרו “קולו של יעקב” אנו למדים גם על בניו ופועלם.

ענף משפחתי נוסף המקורב לר׳ יעקב רקח הוא משפחתו של ר׳ אברהם חיים אדאדי זצ״ל ובנו ר׳ שאול אדאדי זצ״ל, שאף הם נצר לר׳ מסעוד רקח זצ״ל. קשרים אלו ממחישים את עומק השתרשותה של המשפחה בעולם התורה, הדיינות והמסורת.

ר׳ יעקב רקח זצ״ל ייסד על חשבונו את “ישיבת רבי יעקב” בטריפולי, בזנקת בוראץ מס׳ 44. בישיבה נמצאו ספרים שונים וכתבי־יד יקרי ערך. בכל ערב למדו שם ד״א הלכה, וביום השבת התאספו בעלי המלאכה ללמוד מפרשים על פרשת השבוע. מספר הספרים בישיבה הגיע לכאלף.

הישיבה נהרסה בעקבות הפצצות מאווירונים בימי מלחמת העולם השנייה, אך עצם קיומה מעיד על חזונו של ר׳ יעקב רקח ועל מסירותו לבניית מרכז רוחני חי ונושם עבור בני הקהילה.

בהיות ר׳ אברהם חיים אדאדי זצ״ל בצפת, נשמר קשר מכתבים רצוף עם בנו ר׳ שאול אדאדי זצ״ל שנשאר בלוב. באחד המכתבים נזכר ספר יקר שנרכש מרבי יעקב רקח, והכותב מזהיר לשמור עליו מאחר שאפילו בעיר הקודש אינו מצוי — עדות נוספת לעומק אוצר הספרים שעברו תחת ידו.

בספרו של בנימין השני, ישראל בן יוסף בנימין, שתיאר את מסעו בלוב בשנת 1853, נכתב על ר׳ יעקב רקח כי בני העדה הפקידו אותו כמשגיח מיוחד על צרכי העניים, ועל פיו נוהלו ההוצאות וההכנסות של הקופה הציבורית. הדבר משקף אמון ציבורי עמוק ביושרו ובדייקנותו.

לצד אחריותו הרוחנית והציבורית, ר׳ יעקב רקח התפרנס מיגיע כפיו. מסופר כי עבד כמנהל חשבונות בחנותו של רבי יוסף נמני ז״ל. לאחר פטירת מעסיקו נשאר ללא תומך, וסירב גם אז לקבל על עצמו משרת רבנות. הוא המשיך לחיות בדוחק, ואף היה מפקיד את ספריו כפיקדון כדי לממן את הדפסת ספריו האחרים.

ר׳ יעקב רקח זצ״ל שימש גם כמזכירו של השגריר שאול לביא בעניין רציחת שאול רקח, והיה ידוע גם כמשורר — מקצת פיוטיו הודפסו בסוף ספרו “קול יעקב”.

ר׳ יעקב רקח זצ״ל משמש דוגמה ומופת לעומק ידיעת התורה ביהדות לוב, ומפריך כל טענה הממעיטה בערכה של המסורת הלובית. די לעיין בספרו “שערי תפלה”, כדי להיווכח בכמות העצומה של המקורות שהוא מרכז סביב כל שאלה הלכתית וביכולת ההכרעה המדויקת שלו.

יש לציין במיוחד את מפעל חייו של ר׳ לוי נחום הי״ו ממכון “חי חי” בירושלים, שהוציא לאור את סדרת הסידורים והמחזורים “עוד אבינו חי” לחול, שבת, חגים ומועדים, עם תיקוני נוסח והלכות על פי פסיקותיו של ר׳ יעקב רקח זצ״ל.

בעניין נוסח הקדיש, הראה ר׳ לוי נחום לר׳ עובדיה יוסף את השגותיו של ר׳ יעקב רקח, שיש לומר “שמה” ללא האות יו״ד, ו“ולעלמי” בתוספת האות ו״ו. ר׳ עובדיה יוסף אישר את דבריו, ואף תיקן בהתאם את נוסח הקדיש המודפס בספריו.

מורשתו של ר׳ יעקב רקח איננה שייכת רק לעבר. היא ממשיכה לחיות דרך ספריו, מהדורות חדשות, פסיקות, סידורים, מחזורים, ותודעה קהילתית הנושאת את שמו ואת דרכו.

בספרו “קולו של יעקב” מצווה ר׳ יעקב רקח זצ״ל את בניו להוציא לפועל את רצונו האחרון: להדפיס את שארית ספריו. זוהי צוואה אישית ורוחנית כאחת — בקשה לשמר את פירות עמלו ולהמשיך את דרך התורה שבנה.