מיום י"ז בתמוז ועד תשעה באב, שנקרא בערבית "הלאהיי", נוהגים מנהגי אבלות. נמנעים מתספורת, שמחות ובשר.

בליל תשעה באב קוראים מגילת איכה וקינות, ישנים על מחצלות, ומניחים אבן מתחת לכרית לזכר החורבן.

יש הנוהגים למשוח את כפות הרגליים בשום כתוש להרחיק עקרבים.

האמהות מכינות תבשיל "שמשומה" מחיטה ופולים, ומניחות מעט ממנו בעליית הגג – סמל להרחקת רעות.

בערב הצום ארוסים שולחים לארוסותיהם אבטיחים, מלונים וחרוזים צבעוניים – "סמסם" – שבהם מבלות העלמות את היום בעשיית תכשיטים.

בסיום הצום אוכלים מרק ועוף, הבנים מתגלחים והבנות מנקות את הבית.

בקהילות מסוימות נהגו לרכב על חמורים על שפת הים, לשיר שירי ערגה לארץ ישראל ולטבול בים באמונה שהמשיח עתיד להיוולד בתשעה באב.