רבי משה חדאד בורתא זיע״א
מקובל אלוקי, עובד ה׳ בכל לב, איש קדוש ובעל ישועות — מדמויות ההוד של יהדות לוב, שחי בהסתר, פעל בעומק הרוח והשאיר אחריו מורשת חיה של קדושה, תפילה ופנימיות התורה.
מהשורש ועד העלייה
רבי משה חדאד בורתא נולד בטריפולי שבלוב בשנת תרנ״ט, לאביו הצדיק רבי צבי חדאד ולאמו הרבנית זולה ע״ה. שמו נקרא על שם זקנו הגדול, רבי משה חדאד הזקן, שהיה מקובל עצום וייסד את ישיבת ״דאר בורתא״ ואת ״חברת המוכיחים״.
כבר בצעירותו ניכרה בו רוח קדשו, ומתוך בית של תורה, יראה וקדושה צמח להיות דמות פלאית של עובד ה׳, מקובל וצדיק נסתר, ששמו נישא בפי רבים בהערצה ובקדושה.
עבודת ה׳ בהסתר ובטהרה
אחיו, רבי שלום חדאד זצ״ל, שימש עמו בכתף אחת להנהגת הקהילה, ושניהם פעלו בקודש — זה בגלוי וזה בנסתר. רבי משה חי בפשטות קיצונית, סירב להתבלט, ולבושו היה פשוט, כדרכם של מקובלי לוב שביקשו שלא יכירו אותם ברחוב.
הוא קם בחצות לילה, אמר תיקון חצות בדמעות, טבל ועסק בתורה עד אור הבוקר. כששאלוהו כיצד קל לו לקום מוקדם כל כך, השיב בענוותו: ״כי הספרים מחכים לי… לא נעים לי מהם!״
צדיק נסתר, מקובל נורא ואוהב ישראל
רבי משה חדאד בורתא זיע״א נודע כאיש קדוש שחי בהסתר, דיבר מעט ופעל הרבה. את כוחו שאב מצניעותו, את אורו — מתפילתו, ואת אהבתו — מעם ישראל. חייו היו מסכת רצופה של קדושה, ייחודים, דמעות ותפילה למען הכלל.
מורשת חיה של פנימיות התורה
רבי משה לא ביקש פרסום או כבוד. עולמו היה פנימי, נסתר ומלא אש קודש. הוא הרבה בייחודים, בעבודת הלב ובתפילה עמוקה, ודמותו נצרבה בלב תלמידיו ובני דורו כאיש פלא שחי בין שמים לארץ.
באחת מדרשותיו בבית הכנסת ״סוכת שלום״ בצפת, זעק בכאב: ״תורת הקבלה יושבת בירכתי הבית! מדוע היא נשכחת?״ קריאה זו הותירה רושם עמוק בלבבות, ובזכותה קמה בצפת ״חברת זהר החיים״, העוסקת בלימוד הזוהר הקדוש יום יום.
מסע חיים של קדושה, ייחודים וישועות
לידתו בטריפולי
נולד בטריפולי שבלוב למשפחה קדושה ומיוחסת, שנשאה את מסורת הקבלה והעבודה הפנימית.
רוח קדשו ניכרת בו
כבר בצעירותו ניכרה בו רוח מיוחדת של קדושה, ויחד עם אחיו רבי שלום חדאד נשא בעול הנהגת הקהילה ועבודת הקודש.
הלולב והייחוד
באחד מערבי חג הסוכות, בשעת ייחודים בלולב, חשו האחים בלבול פנימי שלא היה מצוי בהם. אז התברר כי באותו יום מלאו נ״ו שנה לישיבה הקדושה שייסדו אבותיהם — ובאותו היום ממש עלה רבי שלום לעולמו.
דמעות ותיקוני כרת
בעת מלחמת שלום הגליל, בהיותו קרוב לגיל שמונים, עמד כל הלילה עטוף במגבת ובכה בתיקוני כרת לשלום עם ישראל. המגבת כולה נרטבה מדמעותיו, והוא זעק: ״אוי לי על גלות השכינה!״
ניסים ונפלאות
סביב דמותו נמסרו סיפורי מופת רבים: היעלמות הדלת כדי שלא יפריעו לו בייחודיו, עצירת ההשמדה בלוב לאחר שלושה ימי תיקונים, ידיעת נסתרות, ואף הדלקת אור בדרך פלאית על ערש דווי.
זעקתו על תורת הקבלה
בדרשה נרגשת בבית הכנסת ״סוכת שלום״ בצפת, קרא להשיב עטרה ליושנה ולחדש את לימוד פנימיות התורה והקבלה בקרב העם.
אור שנשאר חי
רבי משה חדאד בורתא זיע״א נותר בזיכרון תלמידיו ומוקיריו כדמות פלאית של צדיק נסתר, מקובל, אוהב ישראל ובעל ישועות, שזכותו מוסיפה להגן ולעורר לבבות עד היום.
רבי משה חדאד בורתא זיע״א — איש קדוש, חי בהסתר, דיבר מעט, פעל הרבה; את כוחו שאב מצניעותו, את אורו מתפילתו, ואת אהבתו — מעמו ישראל.
מבוסס על: ״האיש משה – זיכרון עולם למקובל האלוקי רבי משה חדאד בורתא זיע״א״, דוד סופר, י״א בניסן תשפ״ה (09/04/2025).