בולדוזר על שתי רגליים / משה (זיגי) זיגדון

מתוך לבלוב 17, מרץ 2004

קישור לדפדוף בגליון לבלוב 17 כקובץ PDF 

קרוב לחמישים שנה מאז שראיתיו לראשונה במשרד קטן בדרום תל-אביב. יושב לו בחור צעיר, שחרחר עם שפם מטופח ומקבל את פניי בחיוך רחב החושף טור שיניים לבנות ומבריקות. הוא מחייך אליי, ואני חש שהחיוך שלו קורא לי, למרות שעד אותו הרגע כלל לא הכיר אותי ואף לא שמע דבר מאיש על אודותיי. היה זה משרד הובלה של חברת "למושב", והוא - הצעיר עם השפם שישב שם - היה מנהלו, ויותר מכך - הוא היה האיש שהקים את החברה. כאשר עמדתי מולו, כולו חיוך מאוזן לאוזן, הצגתי את הסיבה להגעתי אליו. בלי הרבה אומר ודברים "הרים טלפון" אחד או שניים וטיפל בבקשתי לשביעות רצוני המלאה. מאז אותו המפגש לא ראיתיו אלא לאחר כשלושים שנה, עת התחלתי לקחת חלק בפעילות בנושאים הקשורים בעדה הלובית. שוב פגשתי אותו, לא נס ליחו, והוא  נותר עם כל המרץ והחיוניות שלו.

אם טרם ניחשתם במי מדובר, הלוא הוא ידידנו מאיר כחלון, יו"ר הארגון של יהודים יוצאי לוב. סיפור חייו של מאיר כולל פעילות ציבורית רצופה מיום שחרורו מהצבא ועד עצם היום הזה. אנו רואים לפנינו תופעה מעניינת:  כמעט כל החברים הסובבים אותו פרשו מפעילות מקצועית ומחייבת, והלכו לעשות לבתיהם, אבל הוא - עם מנוע של בולדוזר. ככל שהוא מתבגר, במקום שיצמצם ולו במעט את הפעילויות, הוא נוהג להפך: הוא רק מגביר אותן. כמובן, כהרגלו, הוא מבצען על הצד הטוב ביותר, מתוך שקט נפשי רב, עם דבקות במטרה ועם פנים מחייכות המשדרות טוב לב. כך הוא עדיין מנסה לקדם נושאים שדורשים, לדעתו, תשומת לב.

כדי לספר את סיפורו של האיש צריך להתחיל מבראשית:

מאיר נולד בטריפולי אשר בלוב בשנת 1938 והתייתם מאמו בתקופת המלחמה, כאשר היה רק בן חמש. בעקבות מלחמת העולם שהתחוללה באירופה והגיעה עד לטריפולי, נאלצה משפחתו להסתתר בעיר זווארה על גבול תוניס עד תום המלחמה, ואז שבה לטריפולי.

 


מאיר כחלון מארח את נשיא המדינה מר שמעון פרס במרכז המורשת


נושא נאום בכנס מפלגתי בנוכחות דוד בן גוריון


בשנת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל החלו תושביה הערבים של לוב בפרעות ובפגיעה ביהודי המקום וברכושם. עקב כך, ומתוך חשש לגורלם, התחילה התארגנות לעלייה המונית לארץ-ישראל. משפחתו של מאיר הצטרפה לגל העלייה שרק הלך והתעצם מדי יום.

עולים רבים צבאו על שערי מדינת ישראל, יהודים שהגיעו מארצות אירופה ששרדו את שלטון (המרצחים) הנאצים, ויהודים ממדינות ערב שחוו פרעות, רצח וביזה. כל חפצם של אותם יהודים היה להגיע ארצה ובמהירות רבה ככל האפשר. גל עלייה הציף את המדינה הצעירה, ועלה הצורך לשכן את הבאים במחנות עולים, במעברות אוהלים ובגרעיני התיישבות במושבים השונים שזה עתה הוקמו לצורך קליטתם.

מאיר, הילד הצעיר, אביו ומשפחתו מתחילים "להתגלגל" ממקום למקום, מעלמה בצפון דרך שובה שבנגב, עד שבסופו של דבר הגיעה המשפחה למושב אחיסמך שליד רמלה.

באחיסמך ננעצים השורשים הראשונים. מאיר, הילד היתום מאם, עם כל הקושי הכרוך בכך, מתחיל במסלול שכל ילד בגילו עובר: בבית-הספר היסודי במושב, משם ללימודים בכפר הנוער בבן-שמן, שחישל אותו כמתבגר והכניסו להוויה הישראלית. הגיוס לצה"ל הוא השלב הבא המתבקש, אך מסיבות משפחתיות וכלכליות מסיים מאיר את שירותו הצבאי טרם זמנו ומצטרף לכוחות המילואים של צה"ל.

ידוע לכול, שכאשר משתחרר חייל משרות סדיר הוא נמצא בדרך כלל בפרשת דרכים, שבה הוא צריך להחליט לאן לפנות? במה לעסוק? האם ללכת ללמוד או שמא להשתלב בעבודה לבנייה של העתיד? מי שהתנסה בזאת יודע שהבחירה קשה עוד יותר כאשר קיימים אילוצים שונים וצורך לסייע למשפחה מחד גיסא ולהתבסס מאידך גיסא. כשעמד מאיר בפני אותה הדילמה, היה לו ברור שהוא רוצה לעסוק בפעילות ציבורית ולעזור לזולת כפי יכולתו.

את הרצון הזה הגשים כשהיה למדריך נוער במסגרת המושבית ולרכז תרבות אזורי. למותר לציין, שהוא עשה חייל בתפקיד זה. התפקיד היווה פתיחת דרך לתפקידים ציבוריים נוספים שאותם יאייש בהמשך דרכו.

ברוח אותם הימים הבין מאיר במהירות רבה מאוד, שכדי להתקדם עליו להשתייך למסגרת פוליטית כלשהי, והוא בחר להצטרף למפא"י - המפלגה שהובילה את המדינה באותה העת. צעד זה פתח בפניו את הדלתות, ומלבד היותו בעל כישורים הוא נעשה גם בעל קשרים.

העתיד המזהיר עדיין היה לפניו. בזכות עבודה קשה הוא מפלס את דרכו בהצלחה שלב אחר שלב, בהשקעה של שעות עבודה מרובות, כושר מנהיגות טבעי, פעילות ללא ליאות  לצד יכולת לראות את  הדברים באור הנכון. נוספו לכל אלו התכונות המיוחדות לו - טוב הלב והרצון לסייע לכל אחד ואחת.

רשימת התפקידים והפעילויות הציבוריות של מאיר ארוכה מאוד והיא כוללת ניהול מערכות וחברות שונות, ופעילויות ציבוריות וייצוגיות. ניסיתי בכל כוחי לברור פעילויות מתוך הרשימות הארוכות ואומר בגילוי לב שאין אני יודע במה להתחיל, את מה להעלות על הכתב, ובמה לסיים. תוך כדי כך אני שואל את עצמי, מנין היה לו הזמן כדי למלא את התפקידים המרובים והמגוונים שבהם עסק, ושבהם עודנו עוסק במרץ עד היום. זה היה בוודאי לא מעט לנטל רב על רעייתו מלכה, על בנותיו, חתניו ונכדיו.

מאז מינויו ליושב ראש של בית המורשת, הוא מתמסר כל כולו לקידום המרכז. במטרה להביא למימוש זכויותיהם את של היהודים מלוב שנפגעו במהלך מלחמת עולם מן הנאצים ועוזריהם,  וכדי לקדם את מימוש זכויותיהם של יהודים יוצאי מדינות ערב -  הוא מתמנה ליו"ר מרכז הארגונים של היהודים יוצאי ערב ואיראן.

הפעילות ענפה ורבת האתגרים הייתה לסימן היכר ולדרך החיים של ידידנו מאיר כחלון. תודה לך על הכול.