דוד דאור - הכל מהשמיים / משה (זיגי) זיגדון

מתוך לבלוב 21, מרץ 2016

קישור לדפדוף בגליון לבלוב 21 כקובץ PDF 

מאז ששמעתי לראשונה את שירתו לא הפסקתי להתלהב מהקול השמימי שלו, מהיכולת לעלות לאוקטבות גבוהות עם הטנור שלו מחד גיסא, ולרדת  אל הבסים הנמוכים מאידך גיסא, מנעד אדיר ונדיר, תופעת טבע ייחודית שכמעט אינה מוכרת בעולם (ייתכן שאפשר למחוק את המילה כמעט). לא הייתה לי היכרות אישית אתו. רציתי מאוד להכירו מקרוב, ובטוח הייתי שאפגוש דמות מעניינת. כשסוף סוף נפגשנו אמר דוד "הכול משמים", ואכן השמים עזרו לי, ונפל בחלקי לראיין אותו לכתב העת שלנו. ציפיותיי לא נכזבו - אכן פגשתי אדם מעניין ומרתק, איש נעים הליכות ומסביר פנים. בקיצור - איש כלבבי.

בהגיעי אל מול פתח ביתו, נקשתי בדלת, והדבר הראשון שבו הבחנתי היה החיוך והמבע החם ששידרו פניו. בלי גינוני טקס מצדו לחץ את ידי בחום רב, ובאותו הרגע נתן לי לחוש כאילו אנו מכירים זה עידן ועידנים. התרגשותי הטבעית התפוגגה כמעט מיד, והוא נתן לי לחוש כאילו שאני בביתי. קשה לתאר במילים להסביר מה יש בו בדוד, שגורם לאדם להרגיש נוח לידו. אולי זאת אהבת האדם הנטועה עמוק בלבו, או אולי זה החינוך שקיבל בבית הוריו לאהבת הזולת.

דוד הציע והכין לנו קפה בלוויית פרוסת עוגה טעימה. התיישבנו ליד שולחן ענק בפינת האוכל, ואני מניח שלא מעט אורחים חברים ובני משפחה הסבו מסביבו.

דוד ד'אור בשמו הבימתי הוא בן למשפחת נחאיסי, שאחד מהם הוא אליהו נחאיסי מנכ"ל הג'וינט בלוב באותה עת. חלופת מכתבים בינו לבין חוזה המדינה הרצל נמצאים בבית המורשת באור-יהודה. כמו רוב היהודים בלוב, גם משפחת נחאיסי הייתה חדורת ציונות, וזה בא לידי ביטוי ברצון העז ובכמיהה להגיע ארצה מוקדם ככל האפשר, עוד בטרם קמה מדינת ישראל.  

סיפור עליתם לווה בפעילות משפחתית, כאשר האח הגדול במשפחת נחאיסי הוברח ארצה באישון לילה ללא ידיעת הסבתא. כשהדבר נתגלה לה, היא לקחה את הסב ועלתה אתו ארצה. הם הגיעו לבאר-יעקב, ושם קבעו את מושבם.

הסבא, שהיה בטריפולי איש אמיד ומכובד ובישראל, מצא את עצמו גר באוהל במעברה. הוא לא יכול היה לשאת את המצב ונפטר בגיל צעיר משברון לב, כאשר הוא משאיר אחריו אלמנה עם שמונה ילדים. אחד מהילדים הוא ויטוריו, אביו של דוד. ויטוריו היה אז רק בן שתים-עשרה, והוא החליט לקחת עליו אחריות ויצא לעבוד לפרנסת המשפחה. הוא מצא עבודה בקיבוץ נצר סירני שבסמיכות למעברה כשוליה בנגרייה של הקיבוץ. לימים, הוא הפך את הנגרות למקצוע ופתח נגריה קטנה משלו, וכאמור כל אותה העת  סייע בפרנסת המשפחה.

אמו של דוד הגיעה מטריפולי לבאר-יעקב כתינוקת, גדלה והייתה לנערה יפה שמשכה את תשומת לבו של ויטוריו, שהיה אף הוא גבר נאה ושרמנטי. הם התאהבו זו בזה, נישאו, והקימו משפחה. אחד מבניהם הוא לא אחר מאשר דוד שלנו. בחלוף הזמן החליטו הוריו של דוד לעזוב את המעברה בבאר-יעקב, לא לפני שדוד לקח אתו זיכרונות ילדות במפגש עם אפרים קישון ועם שלמה בר שהיו שכניו, ולימים הזדמן לו לשתף פעולה עם השניים, כל אחד לחוד, במהלך הקריירה שלו.





מאיר כחלון מארח את נשיא המדינה מר שמעון פרס במרכז המורשת



המשפחה הגיעה לבת-ים. דוד, כמו כל נער אחר, נכנס למסלול לימודים וציין לו כמטרה ללמוד השפה הערבית ולימודי האסלאם. עם גיוסו, בזכות כישוריו, ביקשו בצה"ל  להפעילו בקהילת המודיעין, ואילו הוא, שפניו אל המוזיקה משחר ילדותו, הצליח לשכנע את המערכת הצה"לית שמקומו בלהקה צבאית. ואכן כך היה, והוא מצא את מקומו כזמר בלהקת פיקוד המרכז. העבודה לא הייתה קלה. היו הופעות מרובות, לפעמים שלוש ביום, כניסות רבות ללבנון בתקופה הקשה והמסוכנת במטרה לבדר את החיילים המשרתים שם, התרוצצויות רבות שבצדן רכישת ניסיון רב, וכך היה עד לשחרור.

הוא נרשם לאקדמיה למוזיקה בירושלים כדי להעמיק את ידיעותיו בתחום המוזיקה ולהרחיב ולהעשיר את הידע, כפי שהאקדמיה יכולה להעניק לו. ואכן כך היה. הוא  הרחיב את השכלתו, ובפרט בתחום של המוזיקה הקלסית, ולימים מצא שימוש רב בכל אשר למד וספג שם.

דוד נשא את בת זוגו פזית, המנהלת האישית שלו. לבני הזוג שני ילדים: ליהי, שכיום משרתת בצה"ל, וגיא - תלמיד בתיכון.

לא קלה הדרך לאמן בראשית דרכו - הצורך לחשוף את עצמו, את כישוריו, יכולותיו וכישרונותיו, כאשר סגנונו טרם בשל דיו. קולו הערב והמיוחד, זיכרונות מוזיקליים מבית אבא, חיבור למקורות, לתפילה ולניגונים - הכול מתערבב עם מה שרכש בתקופת הלימודים, הוא מוציא תחת ידו, יותר נכון לומר באמצעות גרונו, את מה שקהל שומעיו אוהב ויודע להעריך. אין לו בעיה להתחבר לסגנונות שונים, עם עיבודים חדשים שלו, עם רפרטואר עשיר ומעניין, ואט אט יוצא שמעו, ומתפרסם שמו בכל העולם. היום הוא שר לא מעט מהמקורות מבית אבא.

מפורסמים מכל העולם הזמינו אותו לשיר לכבודם; שלושה אפיפיורים, כל אחד בכהונתו הזמין את דוד לשיר בפניו. גם נסיכת תאילנד הזמינה אותו שישיר בפניה, נשיא ארצות הברית לשעבר קלינטון, הזמין אותו לנגן בפניו מספר פעמים, ואחריו נהג כך גם הנשיא הנוכחי אובמה. הוא הופיע בפני ראשי ממשלות לא מעטים, ביניהם ראש ממשלת אוסטרליה. גם נשיא איטליה הוא אחד ממעריציו. הוא שר בסין את דואט השנה עם זמרת מקומית, והכול על טהרת השפה הסינית, לתשואות הרבות של הקהל המקומי שיצא מגדרו. שם גם זכה באלבום פלטינה. דוד הופיע בחו"ל בפני קהלים שמנו 25,000 ו- 70,000 איש שבאו לשמוע אותו במוזיקה מהמקורות. כבוד רב חלק לו בנו של מרטין לותר קינג, שהזמינו לשיר בטקס לזכרו של אביו. דוד הוזמן לשיר גם בפני נשיאי ישראל, מר פרס ומר ריבלין.

כבוד גדול חולקים לו במקומות רבים. הוא זכה לתארים אות אביר איטלקי, קונסול כבוד בקוריאה, וכל אלו  הם רק קצה-קציהן של הפעילויות המוזיקליות שלו, החל מהשיר "תשמור על העולם ילד" המרעיד את כל נבכי נשמתם של המאזינים, ועד פעילויות נוספות במסגרת להקות, צוותים, צמדים ועוד כהנה וכהנה. ההיסטוריה המרשימה שלו מופיעה במלואה בוויקיפדיה.

ועם כל אלה הוא מתנהג בצנעה שאינה אופיינית בדרך כלל לאומנים מהשורה הראשונה. זכורני שבאחד הטיולים שלי, כאשר הייתי במטוס בדרכי לתאילנד, ישב דוד באותה טיסה במחלקת תיירים בדרך לאחת מההופעות שלו שם. הוא היה לבוש במכנסי ג'ינס וחולצה קלילה, והסתובב במטוס בלי שום גינונים כאחד הנוסעים. לא אשקר אם אומר, שלבי נמלא גאווה בו, בחור בלי "פוזות", עממי, האוהב את הסובבים אותו.

דוד שר את מה שהוא אוהב, אם זאת מוזיקה קלאסית או מוזיקה אתנית, הוא אינו קושר את עצמו למסגרות מחייבות ומאמין שהכול משמים. היום הוא שר לא מעט ממקורות מבית אבא. אמרתי - בחור מוכשר, עדין, חם ויקר, ואכן זה מה שמאפיין את דוד ד'אור יקירנו.