פרשת קורח / ספרו של הרב ר' כמוס עגיב זצוק"ל
"אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה"
(במדבר פרק יח' פס טו')
בענין מצוות פטר חמור נביא ענין סיפור החמור של ר' פנחס בן יאיר.
יש מעשה בגמרא על אטונו של ר' פנחס בן יאיר שהביאו לה אנשים שביקשו אותה בהשאלה ממנו לצורך עבודתם הביאו לה אוכל ולא אכלה.
וככה במשך שלושה ימים שום דבר מאכל לא נכנס לפיה.
לאחר 3 ימים, שילחוה מביתם שלא תמות אצלם בחצר.
וחזרה לביתו של ר' פנחס בן יאיר.
וכאשר הגיעה לשם ביקש רבי פנחס בן יאיר מבני ביתו לפתוח לה את דלת הבית
מכיוון שהתחילה לנעור בקול גדול והבין הרב שלא אכלה במשך כמה ימים.
נתנו לה שעורים ולא אכלה, אמרו אותם האנשים שניסו להאכילה במשך כמה ימים ולא אכלה כלום אמר להם נתתם מן השעורים תרומות ומעשרות? אמרו לו וכי בהמה צריכה לאכול דבר שמעושר?
אמר להם, מה נעשה לבהמה הזאת שמחמירה על עצמה הרבה?
שלא אוכלת אם אין הדבר מעושר.
התורה מלמדת אותנו: שגם החמור יש בו קדושה.
ולכן מצווה אותנו התורה לפדות את החמור.
ולמה דווקא החמור כך שואל רבי כמוס עגיב זצוק"ל?
ומתרץ מכיוון ששבט יששכר משולים לחמור שכתוב: "יששכר חמור גרם" (ספר בראשית פרשת ויחי).
והיות והחמור גרם ליששכר שיוולד ע"י שיצאה לאה אמנו לקבל את פני יעקב אבינו בשובו מהשדה עם חמור, אזי, דווקא בחמור עושים פדיון פטר חמור מאשר בהמה אחרת.
המעלה של החמור מצינו גם אצל אברהם אבינו שמזכירים בפיוט בראש השנה בעת שערי רצון שהגויים משולים לחמור.
בשוני מאצלנו שאותו חמור שאברהם רכב עליו בעת העקידה , אותו חמור נשאר חי עד משה רבינו.
וירכיבם על החמור ואותו חמור המיוחד הוא החמור שעתיד מלך המשיח להתגלות עליו
שנאמר: "עני ורוכב על חמור" (זכריה, ט') ואם הכח של הבהמה כל כך חשוב על אחת כמה וכמה הכח של יהודי שהוא חלק אלוקי שכל דבר משפיע לו על הנשמה והכח
ויכול לנצל את כוחו הרוחני לקנות מעלה בנפשו.
ולכן מצווה אותנו התורה לפדות בכור האדם ובכור הבהמה. ואני תפילה לאלוקי המערכה שבזכות המצוות הללו של פדיון האדם והבהמה נזכה לגאולה השלמה ובנין בית המקדש אמן כן יהי רצון.
שבת שלום ומבורך.